חוק ומשפט התורה
חוק ומשפט התורה

אם נספור את מספר הסימנים בחלק חושן משפט נגלה עובדה מפתיעה כי דיני ממנות תופסים חלק ניכר מספר השולחן ערוך 427 סימנים! (פער של שלושה סימנים בלבד מהחלק הגדול ביותר אורח חיים הכולל 430 סימנים).

התורה יכלה לתת הדרכה כללית לעשיית צדק בהלכות עובד מעביד, נזקי שכנים, הונאה במסחר, גביית חוב , שותפות , קניינים, התחייבויות ועוד .

נראה שריבוי הפרטים משרטט בפנינו את התפיסה השלמה ליחסים הממוניים בחברה.

מאליה עולה השאלה האם עקרונות אלו יכולים לבוא לידי ביטוי היום? הרי במדינת ישראל נוהגת נורמה משפטית אחרת אשר יש לה השפעה מכרעת על דעת בני אדם ובנוסף יש לה גם תוקף חוקי עד כדי כפיה. האם עובדה זו מייתרת את הבשורה של חושן המשפט לדורנו?

שאלה זו מהדהדת בכותלי בית הדין לממונות בכל דיון שנערך. כאשר הרצון הוא לברר את הדין  על פי הלכות חושן משפט ומנגד לא ניתן להתעלם מהנוהג הקיים. נקודת המוצא היא דיני התורה עם התחשבות בנוהג הקיים בכל תחום. אולם כאשר הדין הנהוג סותר את האמירות העקרוניות של  תורה אזי חובה עלינו להיות נאמנים אליהם על מנת לממש את החזון.

למשל, בבית הדין בשדרות נידונה תביעת נזיקין בין שכנים עקב נזילת מים מהשכן העליון אשר פגע בתקרה האקוסטית של השכן התחתון. בפסיקה נקבע שאין חוב תשלום היות לא ניתן היה לדעת שישנה נזילה וברגע שהדבר התגלה עשה השכן ככל יכולתו למזער את הנזק. מנגד, בית הדין הטיל על השכן העליון לדאוג להחלפת הצנרת שנמצאה ישנה על מנת למנוע נזק בעתיד. בפועל כל אחד מהשכנים משיקוליו הוא, רצה לבטל את פסק הדין והם סיכמו ביניהם לפנות במקום זאת לבית המשפט.

השופט פסק שיש לחייב על הנזק שנגרם לתקרה ומנגד אין חובה להחליף את הצנרת. נראה שנקודת המוצא של המשפט הישראלי הגן הגנה מוחלטת על זכויות של בעלי הדין, בעוד על פי המשפט העברי החיוב הוא על נזק שנובע עקב אי שמירה ורק כאשר ישנה טענה כנגד המזיק ניתן לחייבו.

המשפט הישראלי בוחן רק את התוצאה – ישנה פגיעה בזכויות ולכן חייב לשלם. נקודה נוספת של שינוי, ובעוד המשפט העברי רואה מתפקידו לחנך ולמנוע נזק בעתיד ( ולכן ישנה חובה להחליף את הצינורות ) החוק הישראלי מתייחס רק למצב הנתון וכפי שאמר השופט "כשיהיה נזק בעתיד תבוא שוב".  

חוק ההתיישנות הקובע כי לאחר 7 שנים לא ניתן לתבוע חובות כספיים. לדעת הרב עוזיאל אין לחוק זה תוקף הלכתי היות והוא סותר את החוק היסודי שחוב שנוצר אינו פוקע מעצמו  אלא רק באמצעות פירעון בלבד. על אף שישנו היגיון בחוק כדי לייצב את המערכת הכלכלית שלא תופתע משינוים פתאומיים, אין זה עומד בפני חיזוק מוסר התשלום על פני יציבות כלכלית. אדם חייב לדעת שאם הוא לווה הוא חייב לשלם!

הכלל ההלכתי 'כופין על מידת סדום' פירושו שבמקרים מסוימים כופים את האדם להתנהג בצורה חברית למרות שישנה פגיעה מסוימת בבעלותו הממונית. יש שיישמו זאת כלפי שכן המסרב ללא סיבה לחתום על היתר בניה לחבירו.  וזו לב הבעיה, האם יש להתחשב בזכות החוקית שניתנה לו לסרב לחתום ללא התניה וסיבה  או שכאן ישנו מפגש עם יסודות ההלכה והם גוברים על הזכות החוקית.

אנו עומדים בפני משימה חשובה של ליבון עקרונות ההלכה לחברה צודקת וטובה, וככל שתרבנה הפניות לבתי דין לממונות ילובנו הסוגיות וייחשף המוסר האלוקי הטמון בתוך חושן משפט.