פתחו את חלון הלב

משה וכטר , ז' באדר תשע"ז

משה וכטר
משה וכטר
צילום: ללא קרדיט

כגודל האור, כך גודל הפספוס. אולי דווקא בשל עוצמת האור הרבה יותר נוח להסב את הפנים לצד אחר, לא להביט ישר ולהסתנוור. כמה קל להעביר את ימי הפורים בהכל מלבד העיקר, כמה קל לסגור חלון ולמנוע מקרני השמש לחדור פנימה.

מאחורי חגיגת המגילה ומצוות הפורים רמוזות בעיות הטעונות טיפול ובירור מעמיק בתוכנו, וכאן מונח עיקר החג, כאן מונח ההבדל אם היום יעבור ודבר לא ארע, או שמא ננצל את היום לפרוס כנפיים ולהמריא גבוה.

כפי שהעירו חכמים, האתגר העיקרי מונח בדבריו של המן, הראשון לזהות. "ישנו עם אחד", ראוי להיות אחד, אבל הוא "מפוזר ומפורד". דווקא הצורר הגדול זיהה את הבעיה העיקרית, את הדבק שחסר ביננו ועושה אותנו לדבוקה אחת שלא ניתן לכופף. מפוזר ומפורד, וישנים מן המצוות.

על כן, ניתנו לנו ארבע מצוות, ארבעה צדדים של אותו מטבע. אפשר לדבר הרבה, לפלפל בלי סוף ולדרוש הררים גבוהים על כל אחת ממצות החג, אבל את הפשט לא ניתן לעקור: מצוות החג כולן עוסקות בחיזק אחדותו של העם, חיבור מחדש של הבקעים שנתגלו בימי מרדכי ואסתר. הקב"ה הציל אותנו בימי מרדכי ואסתר אבל לא סיים את העבודה והשאיר לנו את השיקום הארוך כתנאי לבניין האומה מחדש.

מצוות קריאת המגילה שנערכת בכינוס גדול וברוב עם מלמדת אותנו עונשו של פירוד מהו. אנו למדים מה היה לנו, בעיקר כדי לקחת לקחים וצידה לדרך להמשך.

מצוות המתנות לאביונים נועדה כדי להזכיר לנו שעם אחד כולל בתוכו את כולם, גם את אלו שכשלו בדרך ומשתרכים מאחור. לרבים מאיתנו המצווה הזו שכולנו מכירים בחשיבותה תקועה כמו סוג של קוץ באמצע שמחת הפורים, וכמה קל לפטור אותה בקלות על ידי סידור כזה או אחר ולהמשיך הלאה. חכמים הבינו את חרב הפיפיות בשמחת הפורים וקבעו שאין שמחה אמיתית עם חלקו של העם עצוב, ושאי אפשר להיות מדושן עונג כשהשכן נשאר רעב. ובכלל, מה לנו להכביר במילים, ואין לנו להוסיף דבר על דברי הרמב"ם שכתב כי "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. " 

מצוות משלוחי המנות מקבלת מרכז גדול ביום הפורים. עמך בית ישראל כבר פשט על הסופרים והצטייד במגוון שוקולדות, בונבוניירות וערמות של סוכר וצבעי מאכל בכל צורה אפשרית. היעד: להספיק לשלוח לכמה שיותר חברים מהעבודה, לסבא ולסבתא, לחבר הקרוב וכמובן להחזיר לכל מי שנתן לי, פן נהיה לבוז.

את התעשייה הזו חייבים לחדול, ולהתחיל להתעסק בעיקר. הביטו סביב, ראו כמה אנשים שגרים במרחק נגיעה לא דיברו עמכם מעולם. אין לך מצוות משלוח מנות בהידור כמו מתן המשלוח לשכן שאינו דתי, שנמצא מרחק לחיצת מעלית אך רחוק מאוד מן הלב. דפקו בדלת, הקדישו זמן לשיחה, פתחו את הלב, לא תאמינו אלו אוצרות תגלו בדלת לידכם, אל תחמיצו. 

ולבסוף, מצוות המשתה. גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים, אמרו חכמים, ולא שכחו לציין את הצד השני, שאותה לגימה בכוחה גם לרחק את הקרובים. על כולנו מוטלת החובה לקחת את המשתה למקום בו נתחבר לצדדים פנימיים יותר בתוך נשמתינו, נפגוש בתוכה את הצד הישראלי העמוק, מכוחו כל ישראל, גם הרחוקים, אחים בלב אחד.

אין לך משימה גדולה כמשימת האחדות בעם, ובדינינו הדבר. זו משימה שמוטלת עלינו, ואסור לנו להשתמט. פורים הוא הזמנות חשובה, הצטרפו עמנו לדרך ארוכה אבל משתלמת, למען שמו באהבה.