הדור המסטול

צבי פישמן , י' באדר תשע"ז

צבי פישמן
צבי פישמן
צילום: עצמי

אין זה עוד סוד שאחוז גבוה, באופן יוצא-דופן, מקרב זוכי פרס הנובל הינם יהודים. עובדה זו עולה לעתים קרובות כאשר יהודים רוצים להציג לראווה את ייחודיותו של העם היהודי.

הסיבה העומדת מאחורי הישג יוצא-דופן זה היא כי ליהודים יש נשמות גבוהות, שהן מתנה גנטית שקיבלנו מאבות האומה וירושה שקיבלנו מתוקף היותנו עמו הנבחר של הקדוש-ברוך-הוא.

אי לכך, יהודי שישתוקק להיות שחקן בייסבול ומשקיע את מירב מאמציו בתחום הספורט, יוכל להפוך לסנדי קופאקס – שהפך להיות אגדה בתולדות הבייסבול. לחילופין, אם ירצה להיות שחיין וישקיע זמן ומאמץ באימונים הנדרשים לשם כך תוך מכוונות למטרה זו, ואך ורק למטרה זו, הוא יוכל, בסופו של דבר, להגיע לשבע מדליות זהב אולימפיות כמו מארק ספיץ.

בתחום המדע, הוא יוכל להיות אלברט איינשטיין; במוסיקה – לאונרד ברנשטיין; בתיאטרון – ארתור מילר; בקולנוע – סטיבן שפילברג; וכן הלאה.

לרוע המזל, מתנת הכישרון וההישג יכולה להתבטא גם באופן שלילי, במידה ויהודי יחליט להקדיש עצמו למטרות שליליות, דוגמת הישגיו הפליליים של ברנרד מיידוף, שמעל בהשקעות; או יחליט להגיע לפסגת הטמטום ולמסור חלקים מארץ מולדתו לאויב החפץ בהשמדתו המוחלטת, כפי שהיה עם יצחק רבין, שמעון פרס ואריק שרון.

לא נרחיב במאמר זה על כל הסיבות הפסיכולוגיות העומדות מאחורי ההתנהגויות הלא מוסריות האלו. נציין רק, כי כשם שיהודים מורגלים לזכות בפרסים על מצוינות אינטלקטואלית, אמנותית וספורטיבית, כך מגיעים להם גם פרסים על חוסר הבנה בדברים בסיסיים, כמו במקרה של החלטת צה"ל לשלב נשים ביחידות הלוחמות, וההחלטה של התנועה הקונסרבטיבית, לאפשר לגויים להיות חברים בקהילותיהם, או, ברוח דומה, החלטתו של בן-גוריון לאפשר לערבים להיות אזרחיה של המדינה היהודית, והחלטתו של משה דיין לאפשר אוטונומיה ערבית בהר-הבית.

נכון לעכשיו, נראה כי מחוקקיה הנאורים של מדינת ישראל מתכננים להפוך את השימוש במריחואנה לסוג של עבירה קלה שעונשה קנס, תוך כדי קידום המיתוס לפיו עישון מריחואנה לא זו בלבד שאינו גורם לנזקים, אלא שהוא אפילו ברכה לאנושות.

ראשית, על מנת למנוע בלבול מיותר וזעקות מחאה היסטריות מצד חסידי המריחואנה, הרשו לי לצין כי למריחואנה אכן יש שימושים רפואיים חיוביים. זאת ועוד: עישון מריחואנה על-ידי מבוגרים במינונים מתונים וזהירים לא אמור להדאיג יותר מאשר שתיית כמה פחיות בירה, אם כי על המעשנים לנקוט בזהירות יתירה כשהם נוהגים תחת השפעת הסם.

עיקר דאגתי נתונה לצעירים, שהם, לעתים קרובות, חסרי גבולות וחסרי בלמים ועלולים בקלות להתמכר לסם. תגידו מה שתגידו, אבל אתם מוזמנים לשאול הורים של בני-עשרה, מורים, פסיכולוגיים, יועצים, מטפלים בהתמכרויות וכיוצא באלה, לגבי ההשפעות של עישון מריחואנה על אנשים צעירים.

הסיפור שתשמעו מפיהם שונה בתכלית מהאגדות נוטפות-הדבש שמספרים חברי הכנסת העומדים מאחורי החוק החדש. למעשה, עישון יומיומי של מריחואנה יכול להפוך אנשים צעירים לזומבים, לפגוע בביצועיהם בבית-הספר, להקהות את המוטיבציה שלהם להצטיין ולעכב את השתלבותם בצה"ל ובחברה כמבוגרים יצרנים. בעוד רוב המבוגרים פיתחו יכולת שיפוט הולמת להתמודדות עם צריכת מריחואנה, צעירים רבים טרם פיתחו יכולת זו.

אשר על כן, מחובתם של ממשלת ישראל ושל מוסדות השלטון להגן על צעירי האומה ולחנך אותם בכל הנוגע לסכנות הממשיות שבצריכת מריחואנה. נוסף על תופעות-הלוואי הלא-נעימות והמוכחות קלינית להם המריחואנה יכולה לגרום, דוגמת אדישות, חוסר קשב, פאראנויה, התקפי חרדה וכיוצא באלה, תלוי בנטיותיו הפסיכולוגיות של כל אדם ואדם, עישון מריחואנה עלול לדרדר צעירים לסמים אחרים, מסוכנים יותר.

אשר על כן, בנוסף לשינוי בחקיקה בנוגע למריחואנה, יש צורך בתוכנית התערבות חינוכית, המיועדת לצעירים שלנו, להורים ולמחנכים, שתצייד אותם בידע לגבי האופן שבו יש להתמודד עם הבעיות הרבות סביב צריכת מריחואנה בקרב מתבגרים – פן נוליד דור של מסטולים ונהפוך את ישראל מאומה של start-ups לאומה של drop-outs.