עוד נתגעגע לאובמה?

עו"ד אליקים העצני , י"ז באדר תשע"ז

צילום: Flash 90

לפני ימים ספורים כותרת כזאת עוד היתה בחזקת הזויה, היום – לאחר הגעת שליחו המיוחד של טראמפ, ג'ייסון גרינבלט – כבר לא. ולא עוד, אלא שגם מתרחש לעינינו אחד מאותם הנסים המתרחשים רק בארץ הקודש - אדם שנוא ומבוזה הופך בן לילה לאתרוג ריחני עטוף צמר גפן.

הפעם מדובר בנשיא ארה"ב, שהשמאל והתקשורת העוינת עשו ממנו אידיוט, גס רוח ופרימיטיבי, והנה גם לו קורה משהו. בכנסיה הקתולית יש 'טרנס-סובסטנציאציה' – לחם הופך בפי המאמין לבשרו ודמו של הגואל, ובכנסיית-השלום פוליטיקאי מושמץ ומשוקץ הופך לאתרוג יקר, מהרגע שהוא מאמץ לו את מדינת פלסטין ושולח לעזאזל את ההתנחלויות . בתקשורת העוינת המהפך הזה כבר מורגש. אחד מהמשמיצים השגרתיים של טראמפ כבר מדבר עליו בנימה של 'חכו, חכו, אצל טראמפ לא יהיו חוכמות!...', ומתכוון להצרת צעדי היהודים בשטחים שהוא קורא להם "כבושים".

מה באמת קרה? האם באמת המחנה הלאומי הושלך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא? מאיגרא רמא – כן. מי שחשב שהבית הלבן הפך למפקדת גוש אמונים, כדאי שישוב אל קרקע המציאות ותחילה ידאג, שבקרית הממשלה בירושלים לא יישב אדם שהמיר את חזון ישעיהו בחזון המדינה הפלסטינית. ובכל זאת, נפילה במידה שתצדיק את ציפיות השמאל, גם לא היתה.



טוען....

הרבה ניתן ללמוד מן השיחה הטלפונית טראמפ- אבו מאזן, שנועדה לפתוח רשמית את תלם ההידברות של השלטון האמריקני החדש עם רמאללה - ממה שהיה וממה שלא היה בה. אזכור המדינה הפלסטינית בא רק מפיו של מחמוד עבאס, לא מצד הנשיא האמריקני, שכל בשורתו לרש'פ היתה שהוא רואה בו – "פרטנר" למו'מ לשלום. יחד עם זאת הקפיד טראמפ לבשר ליו"ר הפלסטיני שנגמרו שני פינוקים שהורגל להם מימי אובמה העליזים: אלף – "ארה"ב לא יכולה לכפות פתרון על הצדדים", ולכן לא תהיה כנראה 'תכנית שלום' אמריקנית, ועמה אותו הלחץ האמריקני ואותם הגינויים על כל צעד ושעל שהורגלנו אליהם.

בית – "השלום יושג במו"מ ישיר", ובזאת הוצא מידי היושב ראש נשקו החד ביותר: האו"ם. סביר להניח, שהחלטה מבישה כמו זו האחרונה של מועצת הביטחון, שהושגה לא בלי עזרתו הפעילה של אובמה, לא תהיה עוד. ובכלל – נסגר המגרש האו"מי למשחקי ריבונות פלסטינים ולהטלת סנקציות עלינו. לא עוד יוכל מחמוד עבאס להשיג חינם דרך האו"ם את מה שבמו"מ היה חייב לשלם בעבורו, תשלום שהוא אינו רוצה ואינו יכול לעמוד בו.

גם לישראל אין חשק גדול לשבת שוב אל שולחן המו"מ הפלסטיני, למרות העמדת הפנים הפומבית בנוסח "היד המושטת תמיד" - בלה, בלה, בלה. אין חשק, הואיל וכל הטענות והטענות-שכנגד, כל הרפליקות, הכל כבר נשחק עד דק ושני הצדדים יודעים שהמבוי הוא סתום, שלא כאמריקנים הירוקים שנדמה להם שמאבק קיומי בן למעלה מ-100 שנים ושורשיו נוגעים במעמקי ההיסטוריה, ניתן לסגור כמו איזו עסקת נדל'ן במנהטן. יחד עם זאת, די סביר להניח שהמו"מ יתחדש וכל צד ינסה, כמי שכפאו שד, לטאטא את האשמה לכישלונו הצפוי לפתחי הצד השני.

אלה אינן חדשות טובות, אבל החדשות הרעות באמת כבר מורגשות, והן נוגעות למפעל ההתנחלות. שני מתדלקים יש למשא ומתן, אחד מכל צד: הערבים צריכים לספק העדר טרור צבאי מהסוג שחווינו באנתיפאדה השנייה (דקירות פה ושם אינן נחשבות) ותרומת היהודים מתבטאת בהקפאת ההתנחלות. לכן, המנדט של וועדת דרמר-גרינבלט הוא ל"ריסון הבנייה בהתנחלויות".

למשל, האם ירושלים כלולה? וב"גושים" – האם מותר לבנות רק בתוך שטח השכונות הקיימות או עד גבול התחום המוניציפלי? אגב, אופייני הדבר ומבשר רעות, שאיש אינו מעלה על הדעת לרסן את הבנייה הערבית, גם לא באזור C, תחום המושב היהודי! ולכן המו"מ ינוע, ולו ב'פול גז בניוטרל', רק על אדי החנקת מפעל הבנייה היהודי. הערבים יוכלו להמשיך את אשר הם כבר עושים במרץ רב, להשתלט על אזור C, שבו טמון המפתח לעתיד: המשך הבנייה היהודית שם יסגור את האופציה הפלסטינית במערב א"י, ואלו הקפאה ליהודים, כאשר הבנייה הערבית נמשכת, תוביל לניוון מפעל ההתיישבות היהודי, עד לקמילתו.

המו"מ 'על ריק' עלול להתמרח זמן רב. נתניהו הוא מיסטר סטטוס קוו, המעדיף תמיד אי-עשייה, מפני שהיא הכי פחות מסכנת את שלטונו וגם אבו-מאזן די נהנה ממנעמי השלטון כמות שהוא. כל שינוי – ובמיוחד הסכם עם ישראל יסכן את כסאו ועלול לעלות בחייו.

כך נשארת ההתנחלות היהודית כתרנגול הכפרות של כל משתתפי "התהליך", היא המטבע שבאמצעותו יקנו זמן, שככל שיארך – ייטב. כבר היום הזמן "עובד": דחו את ההחלטה על הקמת יישוב לעקורי עמונה, את הדיון על סיפוח מעלה אדומים ואפילו ביצוע של כמה אלפי התחלות הבנייה שזה עתה הוחלט והוצהר עליהם – עד אחרי גרינבלט, ואח"כ מסתמא ידחו עד לאחר ביקורו השני של נתניהו בארה"ב, וכן הלאה.

למי שמאמין כי חורבן ההתנחלויות יעמיד בסימן שאלה את עצם קיומה של מדינת הקו הירוק, התחזית של "ריסון" ההתנחלות היא בלתי נסבלת ומתבקש דיון דחוף, האם ניתן לתמוך בהמשך שלטונו של נתניהו, לאחר שלא נטש את מארת '2 המדינות' ולא מן הנמנע שהוא מזדהה או אפילו משתתף בייזום המהלכים האמריקניים, ובראש וראשונה המשך ההקפאה.

האם יש טעם ותכלית לנאמני א"י באמת ובתמים – ויש מהם רבים בכנסת ואף בממשלה - להמשיך בשתיקת הכבשים שאחזה בהם מרגע הגעת טראמפ לשלטון - עכשיו שכללי המשחק נחשפים ורואים בעליל שהמפסידים הוודאיים הם עם ישראל וארץ ישראל?