נתיב האבות – ההצגה שהורסת בתים

אחרי הפרקים הקודמים - בתי האולפנה, מגרון, עמונה ועפרה, קבלו את הפרק החמישי של תיאטרון האבסורד הבלתי נגמר – נתיב האבות. ההשקה מתוכננת למרץ 2018. השחקנים ראשיים – בנימין נתניהו ומרים נאור. התפאורה – 17 בתים בישוב אלעזר. כל העלילה לפניכם ב-10 נקודות.

ארז צדוק , י"ז באדר תשע"ז

ארז צדוק
ארז צדוק
עצמי

1. בחודש מרץ 2018, עוד שנה מהיום, מתוכננים להיהרס 17 בתים בשכונת נתיב האבות שבישוב אלעזר, גוש עציון.

2. בבדיקה שביצעה המדינה בנושא הקרקעות בנתיב האבות, התגלה שרוב הקרקעות במקום לא היו מעובדות בעבר. כלומר על פי החוק העותמאני, שבאופן מאוד מוזר עדיין חל ביו"ש, הקרקעות הללו הינן קרקעות ללא בעלים, ולכן הוכרזו כאדמות מדינה.

3. בשטחי הבתים שעתידים להיהרס, התגלתה רצועת אדמה מעובדת ברוחב של כמטר עד שלושה מטרים. הרצועה עוברת דרך הבתים, לפעמים בסלון, לפעמים דורכת על הפנלים בקצה המטבח, לפעמים מגרדת רגל של מיטה. רוב שטח הבתים לא קשור לרצועה הזאת ויושב על אדמת מדינה.

4. גם לגבי אותה רצועת קרקע שהיתה פעם מעובדת ושעוברת דרך הבתים, איש, כולל העותרים הפלשתינים, מעולם לא הוכיח שהוא הבעלים שלה.

5. המדינה, שחייבים לציין שגם במקרה זה התנהלה ברשלנות ובגרירת רגליים, ביקשה מבג"צ לדחות את פסק הדין עקב הליך של בדיקה ורישום הקרקעות שהיא מבצעת. כלומר בשונה ממקומות קודמים, המדינה החליטה להסדיר את הקרקע. בג"צ דחה את בקשת המדינה. התירוץ? מכיוון שהמדינה לא מציגה לוח זמנים להסדרת הקרקע, הרי שמדובר בדחייה לנצח. האם בג"צ לא יכול לקבוע למדינה לוח זמנים? בגלל זה הורסים בתים? מוזר, או שלא, למי שמכיר את המגמות בבג"צ.

6. נשיאת העליון מרים נאור כתבה בפסק הדין: "אני מוכנה להניח כי המדינה רשאית לבקש את רישום הקרקע שבמחלוקת על שמה." כלומר, מבחינת בג"צ זה בסדר שהקרקע תהיה אדמת מדינה. מבחינת בג"צ אפשר להסדיר את העניין בלי להרוס. אז מה הבעיה? נאור ממשיכה וכותבת "גם זכות הקניין כפופה לדיני תכנון..." כלומר בגלל דיני תכנון, בגלל קטעים טכניים שבכל מקום אחר בארץ ובעולם מוסדרים ללא כל קושי, הולכים להרוס 17 בתים, וזאת למרות שגם בג"צ מניח שאין בעיה עם תכנון המדינה להסדרת הקרקע.

7. שוב ושוב בג"צ מפלה בין יהודה ושומרון לתחום הקו הירוק, בין ישראלים לפלשתינים, בין יהודים לערבים. פסק דין כזה לעולם לא היה מתקבל לו היה מדובר בבנייה ערבית, כמובן גם לו היה מדובר בתחום הקו הירוק. בכל מקרה אחר, אם המדינה היתה רוצה להסדיר את הבנייה, בג"צ לא היה רואה שום דיני תכנון מול העיניים. פה, זה פוליטי. אם יש לכם הסבר אחר, בבקשה.

8. בעניין עפרה ועמונה אנשים האמינו לביבי כשאמר שאין מה לעשות, שאובמה חוסם כל אפשרות, שצריך לחכות שאובמה יסיים את הקדנציה שלו. אמרתי וכתבתי שאסור לחכות לבחירות בארה"ב, שזו טעות, שחייבים לטפל בעניין ההריסות באופן מיידי. שאם כבר, אז הזמן הנכון לטפל בהסדרת הקרקעות היה בזמן הבחירות, כשקלינטון היתה צריכה את הקול היהודי. אז אובמה היה יחסית מסונדל. אבל זה כבר עבר. אפשר רק ללמוד מהטעויות. צריך לומר לתושבי נתיב האבות – המאני-טיים זה עכשיו, לא בעוד שנה, גם לא בעוד כמה חודשים. עכשיו.

9. אין פה באמת ממשלת ימין. אני מקווה שכולם כבר מבינים את זה. יש כאן ראש ממשלה ושר ביטחון שחוזרים שוב ושוב על פתרון שתי המדינות והאידיאולוגיה שלהם היא ההישרדות האישית והישיבה על הכיסא. כלל ידוע במחזאות הוא שאקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה בשלישית. כשחוזרים כל כך הרבה פעמים על המונח 'מדינה פלשתינית', היא עלולה מתישהו גם לצוץ. קחו את זה בחשבון.

10. פעם היו בונים את ההתיישבות ביש"ע בקריצת עין. על כל בית שנהרס, היו בונים כמה בתים במקומו, כפיצוי. יש הריסות? לא נורא. נבנה משם. קורה משהו רע? לא נורא. נצמח משם. זה עבד נהדר, חייבים להודות. ההישגים עצומים. אבל נדמה שמשהו משתנה בדעת הקהל ביו"ש. השנה נחגוג יובל לשחרור יהודה ושומרון. אנשים בני חמישים וצעירים יותר נולדו למציאות שבה יו"ש בשליטתנו. הם לא רוצים יותר קריצות עין. הם לא רוצים יותר לקבל הרס בשביל לבנות. הם רוצים לבנות בגאווה. לבנות בלי להרוס. חמישים שנה ליהודה ושומרון, הגיע הזמן לממשלת ימין אמיתית שתבנה בלי להרוס, בלי להקפיא ובלי לקרוץ.