"מי לד' אלי" - בדרכי שלטון והנהגה

הרב שלמה רוזנפלד , י"ז באדר תשע"ז

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

קריאתו של משה בחטא העגל "מי לד' אלי" מתווה דרך לעם ישראל: נאמנות ודבקות לד', בכל תחום ובכל מצב, בהתאם לתנאים, ומתוך דוגמה אישית.

התנחומא (בובר, פרשת במדבר לג) משווה בין מנהיגים שונים שהתנהלו באופן שונה, לכן הבחירה בהם והתמדתה בהם, הייתה שונה:

"שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן, הקדוש ברוך הוא מאמינו לעולם, שכן אתה מוצא ביהושע, שנבדק בעמלק, ועשה בו כתורה וכמצוה... א"ל הקדוש ברוך הוא משבטך אני מעמיד ופורע מעמלק... נבדק שאול ולא נמצא נאמן בפקדונו, אלא ויחמול שאול והעם על אגג (שמואל א', טו, ט), החזירו לאחריו וניטלה המלכות ממנו... ואף השבט הזה – לוי- בדקתי אותו ונמצאו שמרים בכבודי, ונתנו את נפשם על קדושת שמי, שימו איש חרבו על ירכו (שמות לב כז), ויעשו בני לוי כדבר משה (שם כח), ולא נשאו להם פנים, לפיכך משה מברכן".

יהושע ושאול היו צריכים להראות זאת כנגד האויב, אך שאול נכנע ללחצי העם. שבט לוי היה צריך להראות זאת כלפי קרוביו מבני ישראל והוכיח נאמנות. כל אלה נדרשו למלחמה. אך יש ולפעמים קריאה זאת מתבטאת בענייני מסירות נפש ועמידה בתנאים קשים מתוך נאמנות לד', כפי שמסיים שם המדרש:

"ממי את למד, מיונדב בן רכב, שנאמר לא יכרת איש ליונדב בן רכב וגו' (ירמיה לה יט). ומה אם אותם שהיו גרים, על שעשו רצוני כך עשיתי להם, ישראל שהן עושין רצוני על אחת כמה וכמה לא יכרתו ולא ישמד שמם מלפני, אלא חיים וקיימים הם לעולם ולעולמי עולמים".

בהיותנו בגלות, נדרשנו רק לתפילה, צומות ומסירות נפש, כתגובתו היהודית הטבעית של מרדכי.

אך בחזרתנו לארץ ישראל בעת גאולה, יש דרכים המצטרפות להן, בנאמנות לד', להשגת קיום התורה בגדולתה: עשייה והשתתפות בבניין העם והארץ, בכל תחומי החיים, מתוך מבט של תורה.

לפעמים יש צורך במאבק ובמחאה: עת להפגין ועת למחות על פינוי יישוב. אך גם עת להיות בהנהגה ולפעול במבט כללי של מלכות, בדרכים של חקיקה והפעלת שררה, מתוך הסברה, עמידה על עקרונות ודוגמה אישית. הראי''ה קוק בהספדו על "הנדיב הידוע", בנימין רוטשילד,(מאמרי הראי'ה. א, עמ' 264) ציין את יכולתו במבט כללי ודוגמה אישית:

"לבוא לעזרת אנשים ואפילו רבים הם, זוהי בבחינת מלכות זמנית ארעית, אבל לבוא לעזרת העם כולו, להחלץ לבנין הארץ, למעשים מקיפים ומפעלים גדולים שמתוכם ועל ידם תבוא גאולת העם כולו זהו גילוי של בחינת המלכות הקבועה, של המלכות לדורות".

משה, במסירותו כרועה, בתעוזה שלו מול פרעה, בהקרבת עצמו במחיקתו מספר ד', בהנהגת ישראל בתנאי מדבר והתמודדות, יכול היה לסחוף אחריו עם של עבדים היוצא מהגלות, לבחור את המיוחדים להנהגה, באמירת "מי לד' אלי", ובהבאתם לשערי הארץ למקום הייעוד הנצחי שלהם, גם כשידע שהוא לא יזכה להגיע אל היעד הסופי. הוא יכול לדרוש מהם הליכה בדרך ד' הכללית על כל פרטיה, ובעוצמתו ובאישיותו, הוא יזכה להבטחת ד' בקבלת מנהיגותו: "וגם בך יאמינו לעולם".