לא לשכוח להנות

יעקב נתנאל , א' בניסן תשע"ז

ערוץ 7

מי שיפקח את עיניו הבוקר יצפה במחזה לא שגרתי. בכל רחבי הארץ קבוצות, משפחות ואף יחידים, עוזבים את מקומות הישוב בצעדה רגלית אל עבר אזורי הספר והשדות. לא, אין אלו חסידי ברסלב היוצאים להתבודדות, דיברנו הרי על מחזה לא שגרתי...

הסיבה להתקהלויות אלו היא לא אחרת מאשר דברים של האמורא רב יהודה אשר נפסקו להלכה בשולחן ערוך, ומוכרים לציבור הרחב בשם "ברכת האילנות".

בראשם של חלק מהצועדים מנקרות שאלות כבדות משקל: כמה אילנות נצרכים בכדי לברך? האם יש לראות אותם ביחד? מה הדין באילנות שעדיין בשנות הערלה ובאילנות כלאיים? אחרים אחוזים במחשבות על משמעותה הקבלית של הברכה ועל התיקונים שהיא פועלת בעולם.

הבה נאזין לחבורת הצועדים שהגיע ליעדה: הם רואים את העצים המלבלבים מביטים בהם ומברכים: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".

מה? שמעתם? "ליהנות"! ממש כך, שחור על גבי סידור.

מושג ההנאה יוצר אצל רבים מאתנו קונוטציה חולית, אם לא לומר שלילית. התפיסה העומדת מאחורי תחושה זו היא שהעולם הזה על הנאותיו אינו תכלית בפני עצמה ומהווה בסך הכל פרוזדור בפני העולם הבא. מה היא אם כן משמעותה של הנאה חולפת ורגעית, לעומת קרבת ה' האינסופית המצפה לנו בעולם הבא? מה גם שהליכה אחר הנאות גשמיות עלולה בקלות לגרום לחטאים של ממש חלילה.

אז למה בכל זאת רצה רב יהודה, שנהנה ואף נברך על הנאה זו? ניתן להמשיל זאת לאב המעניק מתנה לבנו היקר. ברור שאם הבן ייקח את המתנה וישליך אותה, הוא יגרום צער לאביו. מאידך ברור שאם הוא ייקח את המתנה וישקע בה כליל וישכח את אביו, הוא יצער את אביו גם כן. נוסחת הקסם הפשוטה שתשמח את האב היא, אם הבן יקח את המתנה וייהנה ממנה תוך שהוא מבין שאביו נתן לו אותה בכדי שהם יתקשרו יחדיו.

היוצא ביומי ניסן רואה אל מול עיניו את הפלא בהתגלמותו. לאחר תרדמת הענפים החשופים שנראו כמתים, מצמיחים עלים טריים וניצנים שמהם בוקעים פרחים. הלב גואה מעונג אל מול הפלא ומחפש נתיב לרגשותיו העזים. רב יהודה מבין לנפשנו ונותן לה צינור, הוא כמו לוחש על אוזנינו ואומר לנו אתם פשוט רוצים לומר "תודה אבא!".

אז כשנצא אל השדות לברך ברכת האילנות, נלמד את כל ההלכות, נעלה את כל הניצוצות.

אך אנא, עצרו לרגע, לגמו אוויר מלוא הריאות,

ואל נא תשכחו גם ליהנות.