חומרת ה'שרויה' והשרויים בגלות

הרב עזריאל זילבר , ז' בניסן תשע"ז

הרב עזריאל זילבר
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

בשו"ע הרב של בעל התניא, [תשובה ו' בסוף הספר] הביא את החומרא של 'שרויה' במים. על פי דבריו נהגו במשפחות ממוצא חסידי להחמיר לא לאכול 'שרויה', דהיינו מצה או קמח מצה שבא במגע עם מים. כלומר, אין כופתאות [קניידלך] במרק בליל הסדר. זו חומרא בלבד כי מצה אפויה או קמח מצה אינו מחמיץ כלל. אלא שחששו שמא לא נאפתה המצה כמו שצריך.

רוב המחמירים ב'שרויה' מחמירים רק במגע עם מים אך לא במגע עם שאר משקים. לפיכך ניתן לאכול בפסח עוגה עם קמח מצה ויין וביצים ושמן, כי מי פירות לא מחמיצים אפילו עם קמח רגיל שאינו אפוי.

כאן יש מקום להסביר מדוע אמרו חז"ל שמי פירות לא מחמיצים, הרי אנחנו רואים שבפועל העיסה של קמח ומי פירות כן תופחת. שמעתי על כך הסבר ממו"ר הרב ד"ר אהרון אדלר, בשם הרב טנדלר מארה"ב. פעולת ההחמצה היא תהליך כימי שנעשה בין המים לבין החלבון של החיטה, שהוא הגלוטן. במי פירות התהליך נעשה עם הגלוקוז שבמי הפירות, שהוא קל לפירוק כימי יותר מן הגלוטן. לפיכך הקלו במי פירות.

ולפי הרי"ף והרמב"ם אפילו במי פירות עם מים. אלא שהשו"ע פסק כדעת הרא"ש, שמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ. מעניין לציין כאן את דברי מו"ר הרב פרופ' שלמה טולידאנו, שבהלכות פסח, השו"ע חורג ממנהגו לפסוק כרי"ף ורמב"ם, ופוסק כדעת הרא"ש, משום חומרת החמץ, וגם משום שבאורגון בספרד נהגו בפועל כדעת הרא"ש.

אלא שהאשכנזים מחמירים לא לאכול כלל מצה עשירה משום שחששו שנתערב במי הפירות מים. כל זה בקמח כשר לפסח שאינו אפוי, אך אם נחמיר בשרויה בשאר משקים זו חומרא כפולה

א. מצה לא מחמיצה ורק חוששים שמא משהו לא נאפה כמו שצריך.
ב. מי פירות לא מחמיצים ורק חוששים שמא נתערב בהם מים.

למרות האמור, יש שמחמירים גם בכך. לשיטתם אין להשתמש בקמח מצה כלל אלא בקמח תפוחי אדמה וכיו"ב.

אנחנו רואים פרסומים לבלות את הפסח בחו"ל עם הכשרים מהודרים בהדגשה "לא שרויה". אותם מטיילים נמצאים בגלות בחג החרות, שרויים בטומאת ארץ העמים, העיקר שאוכלים לא שרויה. אשרי מי שנמצא בארץ הקודש כל השנה ולא שרוי בגלות, בין אם הוא אוכל 'שרויה' ובין אם לא.