כשרות  לפה סח

הרב שלמה רוזנפלד , ח' בניסן תשע"ז

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

הכשרות לאוכל היא חלק מובנה מקדושת ישראל, כנזכר בויקרא יא, מג: "אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם"         

וברש"י שם: אל תשקצו - באכילתן, שהרי כתיב נפשותיכם, ואין שיקוץ נפש במגע, וכן ולא תטמאו באכילתן: ובלשון הגמרא ביומא לט ע"א: ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם.

משמע, שהאוכל מקדש את האדם או מטמא אותו בנפשו.

אך גם יש חשיבות לאוכל, כמי שמקרב בין אנשים ובמיוחד בין משפחות. אומרת סנהדרין קג ע"ב: אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה, שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים.

לכן, יש חשיבות רבה למצוא את המכנה המשותף בענייני כשרות, כדי שמשפחות לא תיקרענה ביניהן, על רקע של כשרות הנחשבת יותר מהודרת, אצל חלק מהמשפחה. או בין חבירים שהקשר ביניהם עלול להתנתק עקב כך.

במיוחד, שכשרות של רב או רבנות פלונית איננה פחותה מרב או רבנות אלמונית. מי יקבע את התנאים, להידור שכל כשרות נבחרת, מעבר להלכה הנדרשת?

אך כשרות יותר מהודרת נדרשת לפה הסח, המתייג או מדרג כשרויות. לפעמים צריך ליבון חמור או ליבון קל או הגעלה במים רותחים, למי שאיננו מקפיד ומהדר בכשרות זאת היוצאת מהפה, כמו בכשרות האוכל הנכנס אל הפה.

עם הרבה דרך ארץ וחכמת חיים שקדמה לתורה, אפשר גם לאכול ביחד, עם כשרות משותפת, ודווקא בחג הפסח שהוא החג המשפחתי והמקרב בין שכנים, המפורש בתורה בשמות פרק יב: "ויִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת: וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִהְיוֹ֣ת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ".

חג שמח וכשר, אם יהיה בשמחה יהיה גם כשר