אמנת חמאס

יונתן ברנסקי , י"ג בניסן תשע"ז

אל"מ במיל' יונתן ברנסקי
אל"מ במיל' יונתן ברנסקי
צילום: ערוץ 20

כשנשאל פעם אחד מן המחבלים הפלסטיניים השפוטים למאסר עולם על רצח ישראלים האם ימשיך לרצוח אם ישתחרר בעסקת חילופים, הוא ענה: ודאי! איך אוכל להימנע מכך?

וכי כיצד מתייחסים אצלכם למשתמטים מהגנה על המולדת?" העקשנות לשלם מחירים גבוהים בעבור חיסול ישראל והדבקות ארוכת השנים במטרה, מאפיינים את האידאולוגיה של תנועת חמאס בצורה שקשה למערב להבין. האנטישמיות הפרועה שבאמנת חמאס, בה מואשמים היהודים בכל המהפכות הגדולות שידעה האנושות, הינה מאפיין לא מפתיע של התפיסה הדתית הרדיקלית של התנועה שתחגוג השנה את שנתה השלושים.

אך בשלושים השנים הללו השתנה המזרח התיכון לבלי היכר, שינויים שהואצו בתקופת "האביב הערבי" ובמהלכיהן האחרונים של המעצמות הגדולות באזור. על רקע זה יש לראות את הפרסומים על ניסוח מחדש של אמנת חמאס שקטעים ממנה דלפו לתקשורת הערבית. אמנה זו נתפסת כמתונה יותר מזו הוותיקה ונראה שהקטעים האנטישמיים הבוטים ביותר הוסרו ממנה והיא הותאמה במידת מה לאזנים מערביות. אך חשוב מאוד לא להתבלבל משינוי הרטוריקה. האמנה החדשה צריכה להיתפס בהקשר הפוליטי הנכון למול האידאולוגיה וההיסטוריה של הארגון.

ימים קשים עוברים על חמאס - השלטון במצרים הוחלף בסדרת מהפכות והמאבק המצרי נגד תנועת האחים המוסלמים, אמה של תנועת חמאס, חודש ביתר שאת ובחמאס חשים צורך להציג חזות דתית רדיקלית פחות. מאידך, התנועה מנסה ללכת על החבל הדק שבין שימור היחסים החמים עם איראן שקרנה עולה לאחרונה, לבין ריצוי מדינות המפרץ שנואות נפשה של איראן, שבהן מתגוררים בכירי החוץ של התנועה. בחמאס גם מקנאים בהצלחות מזדמנות של אבו-מאזן בזירה הדיפלומטית ושומעים את הכעס במערב על פגיעות במיעוטים נוצריים על ידי כוחות מוסלמים-סונים במזרח התיכון. המתחים הבלתי אפשריים הללו דחקו את חמאס לעמדה בה נדרשה מתיחת פנים מסוימת הבאה לידי ביטוי בניסוח האמנה החדשה של הארגון.

עיון בקטעים שפורסמו מלמד שמדובר בטיפול קוסמטי בלבד. אמנם חמאס מנסה לשכנע ביחסה הטוב לערבים הנוצרים ושומרת על עמימות מסוימת ביחס לעימות הבא עם ישראל. אך הקריאות העקרוניות לחיסול ישראל ו"שחרור" כל השטחים מן הירדן לים עדיין נשמעות בבירור. הציונות היא עדיין "סכנה לעולם" והמאבק ימשיך ללא פשרות. ההכרה של חמאס היא במדינה פלסטינית בלבד אך לא במדינה יהודית לצידה, בכל גבול שהוא ובכל תנאי.

הדבר איננו מפתיע אם זוכרים את היסודות הדתיים וההיסטוריים של התנועה. חמאס התפתחה מתנועת האחים המוסלמים שהוקמה במצרים בשנת 1928 על ידי האימאם חסן אל-בנא ומטרתה החדרת האמונה וחיי הדת המוסלמיים למדינות ערב והפיכתן למדינות הלכה. התנועה, שספגה מכות חוזרות ונשנות משליטיהן החילוניים של מצרים, סוריה וירדן שראו בה איום פוליטי, פרחה והגשימה את מטרתה רק במקום אחד – רצועת עזה. שם הוקמה מדינת הלכה מוסלמית ובה הגיע האידיאל המוסלמי המדיני לידי מימוש. אופייה הדתי של חמאס מושרש עמוק באידאולוגיה שלה ומכונן בעיני מנהיגיה את זכות קיומה. סימפטום לכך ניתן לראות בהקצנה הדתית ברצועה ובקשרים החמים אותם מנהלת התנועה עם איראן ועם פלגים מסוימים של דאע"ש.

כל הגמשת עמדות זמנית צריכה להיבחן לאור המסורת הדתית של חמאס. בניגוד למקובל לחשוב, דווקא שורשיה הדתיים של התנועה מציידים אותה בארגז כלים גמיש למול המצב הנוכחי. מושג הטעיית האויב במתק שפתיים מעוגן היטב במסורת, מזמנו של הנביא מוחמד שכרת ברית עם היהודים בני קורייש על מנת לצבור כח והפר אותו מיד כשיכול היה (במהלך שמהווה דוגמה ומופת להתנהלות טקטית מחוכמת), דרך מושג ההודנה שמשמעותו הפסקת אש זמנית לצבירת כח ועד ההשראה שהארגון שואב מתורת השלבים של ערפאת שיועדה להשמדה איטית ומחושבת של ישראל.

כל אלו עומדים ברקע המלך הנוכחי. אחרי שלושים שנות קיום, מוכן חמאס לעדן מעט את מילותיו כדי להשיג את המטרות אליהן הוא חותר בעוצמה גוברת והולכת. דווקא בעידן של התנערות מן הפוליטיקלי-קורקט, החליטה חמאס, באיחור מה, לדבר בשפה יפה יותר, אך העקרונות הבסיסיים נשארו כשהיו. חוסר הכרה מוחלט במדינת ישראל, קריאה להמשכת ההתנגדות בדרכים אלימות וחוסר התפשרות מוחלט במאבק לשחרור השטח מן הים עד הירדן – "לא יהיה ויתור על אף חלק מאדמת פלסטין, לא משנה מה יהיו הנסיבות והלחצים. חמאס דוחה כל אלטרנטיבה שאינה שחרור פלסטין" כדברי הנוסח החדש.

ובשטח, חמאס ממשיכה להתחמש בכלי נשק מתקדמים המכוונים כולם למתקפה כנגד מדינת ישראל שאת חלקם הציגה לראווה במצעדים הצבאיים ברצועה. היא עמלה על פרויקט המנהרות שנחשף במהלך מבצע צוק איתן ונועד כדי לפגוע בעיקר בריכוזים אזרחיים. מי שנבחר ממש לאחרונה ליושב ראש החדש של התנועה ברצועה הוא יחיא סנואר, מן הניצים והלוחמניים ביותר. בעוד אסמאעיל הניה היה בעיקר פוליטיקאי מקצועי הרי שסנואר הוא רוצח שדמם של מאות אזרחים וחיילים על ידיו.

אם מקשיבים לארגון בתשומת לב מגלים שגם במישור ההצהרתי לא השתנה דבר. בדצמבר האחרון, בעצרת יום השנה לייסוד התנועה קרא מחמוד א-זהאר, ממנהיגיה הרוחניים של התנועה לדבקות מחודשת בהתנגדות האלימה. לדבריו "ארצנו היא כל פלסטין מן הים עד הנהר" ויש לגנות את הרשות הפלסטינית הפשרנית המקיימת תיאום בטחוני עם ישראל. אחריו, פתחי חמאד, בכיר פוליטי בחמאס הצהיר על נכונות התנועה לייצא טילים לכל ארצות ערב שבסביבה כדי לסייע בשחרור "כל האדמות הפלסטיניות". האמירות הללו תואמות לנלמד במערכת חינוך המציבה את דמות המחבל המתאבד כמופת ערכי ומוסרי לדור הצעיר.

המסירות של החמאס להרג יהודים היא מסירות דתית ואידאולוגית עמוקה. הארגון ממשיך לאחוז בה בכל דרך אפשרית. השינוי הנוכחי הוא שינוי ניסוח בלבד, שנועד לצבור כמה נקודות במערב. אמנם, כמה הצהרות אנטישמיות בוטות במיוחד הוסרו מן המסמך, והארגון גם הבחין בין יהודים לציונים. אך המטרה העליונה של השמדת ישראל זכתה לתיקוף מחודש. גם כשהארגון הרצחני מרצועת עזה מבקש למצוא חן בעיני הקהילה הבינלאומית הוא ממשיך לשמור על הדנ"א הבסיסי שלו. הטיית אוזן למסרים של חמאס וקשב לנעשה בשטח מוכיחים שלמרבה הצער, הדנ"א הזה לא השתנה, וככל הנראה לא ישתנה.