בין עלילות הדם ל"אביב של העולם כולו"

ד"ר יוסי לונדין , י"ג בניסן תשע"ז

ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

בין  חגי התורה בולט לו חג הפסח כיום העצמאות הלאומי של עם ישראל, זאת  בניגוד לחג הסוכות שכידוע הינו בעל משמעות אוניברסלית.

בעוד בסוכות  אנו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים האומות, ועל פי נביאינו בעת הגאולה יבואו כל העמים לחוג את הסוכות בהר ה' בירושלים, הרי פסח הינו החג האינטימי שלנו ושל בוראנו. פסח הינו חג הקוממיות הישראלית  שנוצרה כעם בעת צאתנו מארץ מצרים, חג שבו צוונו כי "כל בן נכר לא יאכל בו".

עם זאת, מרכזיותו של  סיפור יציאת מצרים ומשמעותו  של חג הפסח בהווי היהודי של כל הדורות, לא יכלה שלא למשוך את תשומת ליבם של עמי העולם, וככזו הביאה לתגובות ולהתייחסויות אוהדות ואוהדות מעט פחות..

את התגובות האוהדות פחות חשנו היטב על בשרנו לאורך הדורות.

ראשונים היו אלו היוונים  יושבי מצרים בתקופה ההלניסטית , שחוללו את האנטישמיות הקדומה בשעה שסופריהם תיארו את יציאת מצרים כגירושם של עבדים מצורעים מרושעים, בידי הפרעונים הקדומים, על כל המשמעויות השליליות הנובעות מכך לדימויו של עם ישראל לדורות. ברשעותם עמדו סופרים אלו (שדווקא יוסף בן מתתיהו, הבוגד הלאומי שלנו, עמד מולם בהצלחה לא מועטה) מאחורי הגלגול הראשון של עלילת הדם, ובכך הוסיפו אש למדורת השנאה שהלכה והתעצמה בין יהודים לנוכרים בימי הבית השני.

אחריהם החרו והחזיקו הנוצרים הראשונים, שהפכו את חג הפסח ל"פסחא" וליום מותו של אותו האיש. טקסי הפסחא לאורך הדורות כללו בתוכם לא פעם טקסים ותהלוכות המתארים את הצורך בדיכוי היהודים ובפגיעה בהם על רקע סירובם לקבל את בשורתו של אותו האיש. במאה השתים עשרה חברה לאווירת האנטישמיות שהתעצמה מדי אביב, גם עלילת הדם בגרסתה המקובלת על הכנסת דם הילדים הנוצרים במצות הפסח, ובמשך מאות שנים התנהלו סדרי הפסח בארצות אירופה תחת אימתה של העלילה.

שונאי ישראל בעת החדשה לא התעלמו גם הם מהחג ובשורתו. הוגי ההשכלה והחילון האירופאי ראו בסיפורי יציאת מצרים הוכחה לבורות ולאמונות התפלות של היהודים, ואילו הנאצים ומחבלי זמננו לא החמיצו  את ההזדמנות להכות ביהודים דווקא בחג הפסח, בין אם יהיה זה בתחילתו של חיסול גטו ורשא בליל הסדר ( ובמשתמע תחילתו של המרד הגדול בגטו )   ובין אם יהיה זה במלון פארק בנתניה ערב תחילתו של מבצע חומת מגן.

אולם, האור של יציאת מצרים  לא משך אליו  אך ורק את כוחות השחור, אלא גם את חסידי אומות העולם וחכמיהם. המסר של היציאה מהזרימה הרגילה של ההיסטוריה, ריסוק העריצות, הדאגה לנדכא לגר ליתום ולאלמנה, והאמונה בכוחו של ריבון העולמים להוביל את עמו אל הארץ המובטחת, כל אלו מצאו אוזן קשבת ברחבי העולם לאורך הדורות.

ראשונים,  היו אלו הלוחמים כנגד עריצות המלוכה בבריטניה במאה השבע עשרה שציטטו ללא הרף את דברי משה לפרעה. אחריהם בלטו מייסדיה של ארצות הברית. רבים מהם ראו את עצמם כממשיכיהם של בני ישראל ובמלוכה הבריטית את פרעה. מייסדיה של אמריקה דיברו כל העת על רעיונות ומסרים מסיפור יציאת מצרים ושקלו אף ליצור את החותמת האמריקאית הממלכתית בדמותם של בני ישראל החוצים את ים סוף. האמונה במסר של יציאת מצרים כמסר עולמי, המהווה את "האביב של העולם כולו" כפי שהסביר הראי"ה קוק, נפוצה גם בקרב העבדים השחורים  בארצות הברית שלחמו על זכויתיהם  במהלך המאה התשע עשרה והעשרים תוך שהם מזמזמים  את Let my people go . גם בקרב התנועות לתיקון חברתי שבאפריקה ובדרום אמריקה היוותה יציאת מצרים את ההשראה למאבק נגד הנוגשים והחומסים, והאמונה בכוחו של הא-ל להושיע את הנדכאים.

פסח הוא חג ישראלי. המסר של יציאת מצרים הוא כמובן הרבה מעבר ל"שלח את עמי", אלא עיקרו הוא "ויעבדוני" על כל המשמעויות הייחודיות של עם ישראל בהקשר זה. ועם זאת, בדור של גאולה, ובהתחדש עלינו מחדש אביב  המוביל אותנו מימי גאולת מצרים לימים בהם אנו מציינים את גאולת דורנו, דומה שישנו מקום לראות, עם כל ההבדלים המהותיים בין התפיסה העולמית ללאומית, את השפעתה ועוצמתה של יציאת מצרים על הטובים שבגויים. ומתוך קוממיות דורנו תנתן בע"ה השראה גם לאתגרים שהעולם כולו עומד לפניהם כיום.