שביתת הטרוריסטים

איזו מדינה נורמלית תרשה לעצמה להיענות לדרישות מחבלים או אפילו להיכנס למשא ומתן רציני עליהן?

ד"ר מרדכי קידר , כ"ו בניסן תשע"ז

(צילום: דניאל רצבי)

בבתי הכלא בישראל נמצאים כחמשת אלפים וחמש מאות אסירים פלסטינים, רובם בשל עבירות ביטחון כולל רצח, תכנון פיגועים ומימון טרור.

רובם הורשעו בבתי משפט ומיעוטם עצירים מנהליים. מידי פעם הם מעלים דרישות לשיפור תנאי כליאתם, ואם דרישות אלו לא מתמלאות יש מי שמתחיל שביתות רעב כדי ללחוץ על ישראל להיענות לדרישותיהם.

לאורך השנים, ובעיקר בשל היכולת של אסירים להבריח טלפונים סלולאריים אל תוך בתי הכלא, התפתח קשר הדוק בין האסירים ובין המערכת האזרחית והפוליטית שמחוץ לכלא, ובמקרים רבים קיבלו ראשי אש"ף וחמאס החלטות המתבססות על הסכמת "התנועה השבויה". בממשלת הרשות הפלסטינית יש "מיניסטריון השבויים" שכל תפקידו הוא לטפל בענייניהם ולסייע למשפחותיהם.

חשוב לציין בהקשר זה שהטרוריסטים רואים את עצמם כלוחמי חופש, לא כפושעים, ולכן הם אינם מכנים את עצמם במונח "אסירים" אלא "שבויים". הם מאורגנים בבתי הכלא על פי הארגונים שהם משתייכים אליהם, אש"ף, חמאס, ג'יהאד, חזית עממית ועוד, וסכסוכים בין הארגונים משתקפים ביחסים בין האסירים. במקרים רבים מחלק שרות בתי הסוהר את האסירים על פי מפתח ארגוני, כדי למנוע התנגשויות בין כתלי הכלא.

הקשר הרצוף בין האסירים ובין האוכלוסייה מחוץ לכלא הביא למעורבות עמוקה שלהם בתהליכים הפוליטיים והציבוריים ברשות הפלסטינית, ולקשר זה יש כמה אופנים כמו אסירים המגישים את מועמדותם לבחירות, משתתפים בהצבעות או מפעילים את חבריהם שמחוץ לכלא לבצע פעולות טרור. הבקשה הקבועה של האסירים מחבריהם שבחוץ היא לחטוף חיילים או אזרחים ישראלים כדי לכפות על ישראל לשחרר טרוריסטים מורשעים. הרשות הפלסטינית משלמת מתוך התקציב הרשמי אלפי ש"ח בכל חודש למשפחות אסירים.

שביתות רעב של טרוריסטים בבתי הכלא הישראלים החלו בשנת 1969, והיו שביתות נוספות בשנים 1972, 1980, 1986, 1992, 1999, 2004, ו-2012. בממוצע שביתה כל שש שנים בערך. השביתה הקודמת הייתה לפני חמש שנים, כך ששביתה בתקופה הנוכחית היא לא חידוש.

הפעם הטריגר לשביתה הוא הכרזה של מרואן ברע'ות'י, מנהיג ארגון הפתח מרמאללה, על שביתת רעב. ברע'ות'י, יליד 1958, מייצג את דור הביניים של הנהגת הפת"ח, צעיר ב-22 שנים ממחמוד עבאס (אבו מאזן). העובדה שהוא בן רמאללה – בניגוד לעבאס שנולד בצפת שבגליל – מעניקה לברע'ות'י לגיטימיות שאין לעבאס.

ברע'ות'י נתפס בשנת 2002, בשיאה של האנתיפאדה השניה, ובשנת 2004 נדון לחמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנה על מעשי רצח שהורשע בהם. בזכות מדיניות ליברלית של שרות בתי הסוהר, שאיפשרה לו לערוך מפגשים עם אורחים כמעט ללא הגבלה, הצליח ברע'ות'י לנהל מתוך הכלא חיים פוליטיים כמעט מלאים, עד כדי כך שבדצמבר 2016 הוא נבחר במקום הראשון – למרות היותו אסיר עולם – לוועד המרכזי של הפת"ח.

בישראל לא נשאלה השאלה: אם טרוריסט, רוצח מורשע, נבחר במקום הראשון לוועד המרכזי של ארגון כלשהו, מה זה אומר על הארגון? האם ארגון זה, שהוא הארגון המרכזי באש"ף, הוא ארגון ראוי למו"מ ולהקמת מדינה? ומה זה אומר על מנהיג הארגון, מחמוד עבאס, שמאפשר לטרוריסט, רוצח מורשע, להציג את עצמו כמועמד בבחירות לראשות הארגון?

אלא שלמרות זכייתו של ברע'ות'י, הוא לא קיבל שום תפקיד ביצועי באש"ף, והמשמעות מבחינתו היא דחיקה לשוליים במיוחד בתקופה שבה מתחיל תהליך חיפוש המחליף למחמוד עבאס המכהן ממות ערפאת בשנת 2004 עד היום כמנהיג הפת"ח, ראש אש"ף ונשיא הרשות הפלסטינית.

בקרב אסירים רבים, בעיקר אלה שאינם נמנים על הפת"ח, קיימת תחושה שברע'ות'י הכריז על שביתת הרעב מסיבות אישיות, כדי לקדם את עצמו בסולם ההנהגה על חשבון סבלם של האסירים האחרים, ולכן רק שיעור קטן של אסירים – כשישית – הכריזו שיצטרפו לשביתה. אלא שכאן חשוב לציין שבעבר היו אסירים רבים שהכריזו על היותם בשביתת רעב אך המשיכו לאכול בצנעה.

ללא ספק, בין כתלי בתי הכלא מתנהל מאבק בין המדינה ובין קבוצות של טרוריסטים. לכאורה הכוח נמצא בידי המדינה, וביכולתה לעשות בבתי הכלא כטוב בעיניה, אך במציאות המצב מורכב הרבה יותר: המדינה איננה מעוניינת לדחוף את הטרוריסטים הכלואים לצעדי יאוש ואלימות קשה העלולה להביא להבערת הרחובות בערים הערביות של יהודה ושומרון, אך מצד שני המדינה איננה יכולה לאפשר לרוצחים לנהל עבורה את בתי הכלא.

כאן מגיעה רשימת ההטבות שרשות בתי הסוהר מאפשרת לאסירים, ורשימה זו מתעדכנת מידי שביתה או ביוזמת שרות בתי הסוהר. להלן הנוסח המלא של רשימת הדרישות של הטרוריסטים המורשעים, יקרא הקורא וישפוט. (הערותיי בסוגריים, מ"ק)

דרישות תנועת השבויים

הרכבת טלפון ציבורי לשבויים הפלסטינים בכל בתי הסוהר והאגפים כדי ליצור קשר הומניטרי אם קרוביהם. (אחרי שנתפס מבריח הטלפונים הסלולריים, חבר הכנסת לשעבר באסל ע'טאס, נסגר מקור חשוב לאמצעי תקשורת זה, ולכן הדרישה הראשונה היא טלפון ציבורי)

ביקורים:

החזרת הביקור השני של הצלב האדום אשר בוטל.

ביקורים קבועים כל שבועיים ללא ביטול מצד שום גוף.

שלא ייאסר על שום קרוב ממדרגה ראשונה ושניה לבקר את השבוי. (גם אם הקרוב מנוע כניסה לישראל בגלל מעורבות בטרור)

הארכת זמן הביקור מ-45 דקות לשעה וחצי.

היתר לשבוי להצטלם עם המשפחה כל שלושה חודשים. (לתקשורת החברתית)

להתקין מתקנים לרווחת המשפחה בפתח בית הכלא.

(רשות) להכניס ילדים ונכדים מתחת לגיל 16 בכל ביקור.

התיק הרפואי

סגירת מה שמכונה "בית החולים של כלא רמלה" מכיוון שהוא איננו מתאים להגשת הטיפול הדרוש. (רוצים בית חולים בחוץ)

לסיים את מדיניות ההזנחה הרפואית. (אין אפשרות לפנות לבג"ץ בעניין זה?)

עריכת בדיקות רפואיות באופן סדיר. (אין אפשרות לפנות לבג"ץ בעניין זה?)

ביצוע ניתוחים במהירות בנוהל חירום. (ישראלי חייב להמתין בתור, אבל לא טרוריסט מורשע)

הכנסת רופאים מומחים מהחוץ.

שחרור השבויים החולים, ובמיוחד הנכים והסובלים ממחלות קשות.

לא לחייב את השבוי בהוצאות הטיפול.

להיענות לצרכים ולדרישות של האסירות הפלסטיניות, בהסעה מיוחדת ומפגש ישיר ללא מחיצה במהלך הביקור.

ה"בוסטה" (=מכונית העברת האסירים, מבוססת על המילה Post - דואר)

יחס אנושי לשבויים במהלך נסיעתם ב"בוסטה". (רוצים לשבת ליד הנהג, ליד דלת פתוחה, ולא בתא נעול מאחרוי הנהג...)

 החזרת השבויים לבתי הכלא מהמרפאות ומבתי המשפט ולא להשאיר אותם במעברים.

הכשרת המעברים לשימוש בני אדם, ולהגיש (בהם) מנות מזון.

הוספת ערוצי לוויין המתאימים לצרכי השבויים. (כמו ערוצי הג'יהאד התקשורתי: אלג'זירה הקטרי, אלאקצא של חמאס, אלמנאר של חיזבאללה ואלעאלם של האיראנים)

התקנת מיזוג בבתי הכלא ובמיוחד במגידו ובגלבוע.

החזרת המטבחים לכל בתי הכלא והעמדתם תחת פיקוח השבויים הפלסטינים באופן מלא. (כולל קביעת התפריט? כולל קאוויאר?)

הכנסת ספרים, עיתונים, בגדים, חומרי מזון וחפצים אישיים השייכים לשבוי בעת הביקורים. (דברים שאפשר יהיה להבריח בתוכם כרטיסי סים לטלפונים סלולריים)

סיום מדיניות הבידוד

סיום מדיניות המעצר המנהלי. (כדי שהמדינה תיאלץ לחשוף המשפט את המודיעין נגד הטרוריסטים וכך תשרוף את המקורות שמהם היא למדה על מעשיהם)

החזרת הלימודים באוניברסיטה העברית הפתוחה. (למה לא אוניברסיטה ערבית כמו ביר זית או אלנג'אח?)

היתר לשבויים להגיש בחינות בגרות באופן רשמי ומוסכם. (צריך לדאוג לעתיד...)

עד כאן המסמך. יקרא הקורא ויחליט מה דעתו על רשימת הדרישות הזו, עם שתי שאלה קטנות: באיזו מדינה בעולם היו טרוריסטים, רוצחים מורשעים, מעזים להעלות דרישות כאלה? איזו מדינה נורמלית תרשה לעצמה להיענות לדרישות כאלה או אפילו להיכנס למשא ומתן רציני עליהן?