כל כבודה בת מלך – פנימה!

החברה המערבית רגילה להחצין כל דבר בעל ערך כגון: יופי, עושר, חכמה, אהבה וכד' כדי לקבל הערכה וחשיבות, אולם התנ"ך מלמדנו שאפשר להשיג זאת דווקא בדרך אחרת.

הרב משה כהן , כ"ח בניסן תשע"ז

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

בני קורח, בעלי המזמור מתארים בהתפעלות את המלך והמלכה ואת הקשר בינהם שיכול להעמיד את המלכות על תילה ולעולמים. תחילה הם פותחים בתיאור מאוד מרשים של יופיו של המלך, גבורתו ומידותיו הנעלות. לאחר מכן, מתוארת המלכה שגם היא יפה ויש לה יחוס בהיותה בת מלכים מאומה אחרת.

היא מקבלת יחס רב מכל העולם, אולם העצה היעוצה לה כדי שתתמיד מלכותה היא דווקא לשמור את יופיה עבור המלך. לשכוח את מנהגי בית אבא ולאמץ את מנהגי המלך איתו היא הולכת לכרות ברית. את כל התכונות הנעלות שלה, התכשיטים והבגדים הנאים היא צריכה דווקא לייעד למלך בבית פנימה ולא להפגינם כלפי חוץ.

מדוע יש צורך בהסתרה זאת? למה שלא תתייפה כלפי כל נכבדי העולם ותרשים אותם. האם הדבר לא יתרום לחיזוק מעמדה וחשיבותה?  

החברה המערבית סבורה כי ערכו של האדם נמדד לפי הכרה חיצונית חברתית ולכן עיקר העיסוק של האדם הוא להרשים את הסובב אותו במקום להתמקד בפיתוח הפנימיות באופן אינטימי וכנה. אולם, התנ"ך מלמדנו כי כל הכוחות והכשרונות בהם ניחן האדם צריכים להיות שמורים לבעליהם בסתר, כך שיוכל לשכלל את מתנת האלוקים שקיבל ומתוך כך תצמח ברכה עבורו, לקרובים לו ביותר ולאחר מכן לכל הסובבים אותו.

החיפוש אחרי הפגנת הרושם החיצוני רק מוזיל את ערכו של האדם ומונע ממנו לפתח את עצמו באופן כנה ופורה. הדבר נכון הן ביחס לנשים והן ביחס לגברים הן בצד הגופני והן בצד הכשרוני האינטלקטואלי. המלכה במזמורנו הינה דימוי המתאים לכל אחד מישראל ככלה הכורתת ברית עם המלך, הקב"ה.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך