אהבתו של הרב להתיישבות

הרב אריאל לוי , ל' בניסן תשע"ז

הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

כידוע היה מורנו הרב יעקב יוסף זצ"ל מסור כולו למפעל האדיר של הרבצת התורה וזיכוי הרבים עמד בראש מעייניו.

בשנת התשס"ו, כאשר ביקש ממנו ישראל ברמסון, (מנהל כולל מערת המכפלה, ובעל מפעלי חסד רבים) להעביר שיעור קבוע במערת המכפלה, אמר לו הרב יעקב שסדר יומו עמוס מאד. ובכן- נמצאה שעה בה הרב לא מעביר שיעור- 4 לפנות בוקר... מאז נקבע שיעורו הקבוע של הרב בכולל מערת המכפלה.

הרב היה משכים קום (אחרי שמסר שיעור קבוע במוצ"ש בבית וגן) ונוסע לחברון. פלא גדול היה לראות את הרב נכנס בשעה כה מוקדמת למערת המכפלה, לא נח לרגע ומיד כשמתיישב מתחיל למסור את השיעור.

המופת הגדול שהיה אצלו הוא שמירת הזמן בתכלית, כולו שקוע במ"ט שערי תורה (ביטוי שהיה שגור בפיו) ולא הייתה דקה שלא מנוצלת בתכלית לעבודת הבורא. את השיעור בחברון היה עוצר כאשר הגיע זמן התפילה בהנץ החמה, ובמשך התפילה היה כעבד לפני אדונו.

תפילתו זכה, כמונה מעות, תמיד שפתיו ממללות. מדגיש היה בקביעות את חשיבות התפילה עם הנץ החמה. היה מרוכז כולו בעבודה שבלב זו תפילה, מתחילת התפילה עד סופה לא יצא מפיו שום דיבור שלא קשור לתפילה, ומיד כשגמר עלינו לשבח היה ממשיך בשיעור בלי להמתין ולו לרגע קט. הייתה זו דוגמא למופת איך חשוב לשמור על כל רגע שיהיה כולו קודש לתורה. את שיעורו בהלכה היה מוסר בסדר מופתי וגם נושאים סבוכים היה מסביר בטוב טעם, במתק שפתיים, באופן שכל אחד יכול להבין.

את הטרחה הרבה שהיה מורנו הרב זצ"ל מטריח עצמו להגיע בהשכמה ולמסור שיעור בחברון לא טרח רק כדי להעביר עוד שיעור ולזכות עוד יהודים, אלא גם כדי להראות הזדהות שייכות ותמיכה במפעל ישוב הארץ. נקודה זו הייתה מודגשת בשיעוריו פעמים רבות. כשהייתי נוסע לשיעוריו בירושלים בימי רביעי היה מתעניין ואחרי השיעור שאל אותי: מה המצב אצלכם בחברון?

פעמים רבות אחרי השיעור היה מגיע לחזק את תושבי הישוב היהודי בחברון. כשהשלטונות רצו לגרש את תושבי בית השלום שנקנה בכסף מלא, הגיע הרב אחרי שיעורו בחברון לביקור תמיכה ואמר בפני התושבים דברי עידוד וחיזוק על חשיבות האחיזה בארצנו הקדושה.

כשהרסו את בית משפחת פדרמן, הגיע הרב אחרי השיעור לחוות נועם פדרמן לביקור תמיכה ועידוד, דיבר קשות על השלטון שמגרש יהודים מבתיהם בא"י, ועל כל מי שמשתתף בגירוש. בסיום הביקור ברך הרב שיעלו עוד הרבה יהודים מחו"ל לארץ ישראל ויתיישבו בקרית ארבע ובחברון.

גם אחרי שחלה לא עשה הנחות לעצמו ועל אף שהיה חלש בגופו טרח ובא ליד בית המכפלה אחרי שגורשו תושביו היהודים, לעודד ולתמוך. שח לי אז ישראל ברמסון: ראה את הרב, חלוש בגופו אבל רץ במהירות לכל דבר מצווה. את הכול עשה בזריזות, כדי לנצל כל רגע ללימוד התורה.

פעם זכיתי להביאו לחברון לשמש כסנדק בברית לבנו של שמעון זרביב, מתושבי חברון. לאחר הברית נכנס לכולל הפנסיונרים במערת המכפלה, דיבר בחשיבות ניצול הזמן ללימוד התורה ובחשיבות לימוד דווקא במקום קדוש כמערת המכפלה. לאחר מכן התלווינו לרב לסיור חיזוק בין כיתות תלמוד התורה בחברון ובין השכונות היהודיות בישוב היהודי.

פעם אחרת, כשהגיע לחברון לשמש כסנדק בברית לנכדו של ברוך מרזל, לאחר הברית בא לסעודה לומר כמה דברי תורה. את הדרך ממערת המכפלה לשכונת אברהם אבינו התעקש ללכת ברגל על אף שהציעו לו לבוא ברכב. כך הראה יותר הזדהות עם תושבי המקום.

מלבד תוכן השיעור למדנו מהרב שעם ההשקעה בלימוד התורה חיבב והחשיב מאד את מפעל ישוב הארץ. היה מדבר בקביעות בשבח הארץ הקדושה, באיסור החמור של מסירת ארץ ישראל לגויים, בלי חנופה ובלי פוליטיקה. הכול מתוך דבר ה' זו הלכה. הרב קיים בהידור את ציווי התורה "לא תגורו מפני איש", ורק רצון אבינו שבשמיים הדריך אותו. לא עשה חשבון מה יגידו עלי או מה יחשבו, ולכן נדרש לכל תחומי ההלכה כולם. בשיעוריו היה מתייחס גם להדרכת התורה ביחס לממשיכי חטא המרגלים ומוציאי דיבת הארץ רעה שבדורנו,  מדגיש את השקר שבממסד ואת הסלידה מפוליטיקאים בעלי אינטרסים מכל סוג שהוא, ולכל דבר הביא מקורות, דבר דבור על אופניו. אהבת ארץ ישראל שבערה בקרבו הייתה מתוך שייכותו המוחלטת לתורה, והיה משבח מאד את המתיישבים בכל רחבי הארץ על ההתחזקות ביראת שמיים, על הקמת תלמודי תורה בהתנחלויות, על חיזוק חומת הצניעות וקדושת ישראל. הביע רתיעה וסלידה מכל פשרנות. מצד אחד ראינו אצלו עדינות וענווה מופלאה, היה מדבר עם כל אחד ממש כמו לחבר שלו. ומצד שני היה גיבור כארי ללחום מלחמתה של תורה.

חשוב היה לו מאד להגדיל כמה שיותר מפעלי תורה. הוא שיסד ודחף את הקמת תלמוד התורה לילדים בחברון ובמערת המכפלה. גם אחרי שקם תלמוד התורה בחברון, לא נח ולא שקט חכם יעקב ע"ה. חשוב היה לו שהבוגרים שסיימו את לימודם בכיתה ח' ימשיכו להקדיש חייהם לתורה הקדושה, ולכן ביקש מברוך מרזל ועוד כמה חברים לבוא לביתו ולטכס עצה כיצד מקימים בחברון גם ישיבה קטנה לבחורים צעירים שיוכלו לגדול בהתמדת התורה. זכורני שבאנו לביתו בירושלים, על אף היותו שקוע בלימוד, הקדיש זמן רב להדריך אותנו לפרטי פרטים איך לקדם את הנוער, להחדיר אוירה של אהבת תורה שקידה והתמדה.

מחזק היה במיוחד את מחזיקי התורה בממון ובטרחה. ניגש למנהלי הכוללים במערת המכפלה, לוחץ את ידם ומדבר דברי עידוד להגדלת מפעלי התורה.

עוד לפני שהתחיל את שיעורו הקבוע בחברון, במשך שנים רבות היה מגיע מורנו הרב יעקב זצ"ל למעמד הסליחות הגדול במערת המכפלה שהיו מארגנים תושבי הישוב היהודי בחברון בעידודו ותמיכתו של מו"ר חכם מרדכי אליהו זצ"ל . תמיד היה מגיע בשעה מוקדמת, (כנראה לא רצה להתבלט, ולא רצה שיקומו מפניו כשנכנס, ולכן התיישב במקומו זמן רב לפני תחילת דרשות הרבנים. כך גם הרווחנו אנו תלמידיו עוד זמן במחיצתו והיה עונה אז לשאלותינו במאור פנים ובסבלנות רבה). כאשר היה דורש מו"ר חכם מרדכי אליהו זצ"ל לפני הסליחות, היה יושב הרב יעקב לפניו בהכנעה ובהקשבה מלאה, וראו את ההערכה שמעריך את הרב ואת מפעליו בקודש. לימים היה אומר הרב יעקב גם כן שיעור בהלכה לפני עמד הסליחות במערת המכפלה.

באופן קבוע היה ניגש לרב משה לוינגר אחרי השיעור דורש בשלומו ומאחל לו רפואה שלמה. הרב לוינגר תמיד היה שואל את הרב יעקב מה שלום אביו חכם עובדיה זצ"ל, והרב יעקב היה משבח את הרב לוינגר על מפעליו לישוב הארץ ועל עקשנותו להגיע לתפילה במערת המכפלה גם כשמצב הבריאות לא פשוט.

יש עוד הרבה מה לספר. לצערנו הסתלק מאיתנו משוש ליבנו חכם יעקב שהיינו קשורים אליו בעבותות אהבה. קשה לנו מאד סילוקו של הצדיק. הלוואי ויהיו דרכיו נר לרגלינו ונזכה בקרוב לנחמה בביאת הגואל ובבניין אריאל.