מחירות לזיכרון
מחירות לזיכרון

הימים שבין פסח לעצרת (שבועות) מכונים ע"י הרמב"ן 'ימי חול המועד', שהרי פסח דומה ליום-טוב ראשון ושבועות ליום-טוב אחרון, וביניהם שבעה שבועות כמו חול המועד. על אף שימים אלו של ספירת העומר הם ימי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משתמע שלשיטתו של הרמב"ן אלה ימים שיש בהם שמחה.

קורא הדורות מראש מתכנן מועדים וזמנים, וכמובן את קורותיהם. ואכן הנה זכינו לימי גאולה בזמננו, והם ימי הפדות וההצלה: יום העצמאות – ה' באייר ויום ירושלים – כ"ח באייר, ימים שנקבעו ע"י הרבנות הראשית לישראל כימי שמחה ויום טוב.

משמע, שאנו מנסים להפוך תקופה זו לתקופה של עוצמה, של עצמיות ושל עצמאות. זה יכול לקרות רק אם מבינים ומפנימים שאחרי חג המצות אנו שואבים ולוקחים כוח כדי למצות ולא להחמיץ. ימי גאולה אלה בתקופתנו לא פשוטים להבנה ולהערכה אחרי שבעים שנות עצמאות, ואחרי עשרות שנים מהמלחמות המובהקות והקשות. זאת כמובן, כאשר בין ימי גאולה אלו ניצבים להם בזה אחר זה יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ומזכירים לנו את המחיר ששילמו יהודים לאורך השנים כדי שאנו נוכל לשבת בבטחה במדינת ישראל.

אנו דור אשר לא ידע את מסירות הנפש של לוחמי תש"ח – המחתרות ומערכות ישראל מאז. אלה בני ה-40-50, באו לעולם שכולו מוכן ולכן אין בעל הנס מכיר בניסו. יש סכנה להחמצה ויש סכנה להחטאתה של המצה שעזרה לנו בפסח להבין קצת מה זו גאולת מצרים. רק מי שעבר את חוויות הנצח הללו, ורואה את פדותנו ואת גאולתנו בראשיתה – יכול להתפעם ולהתרגש ממה שעיניו רואות וממה שנשמתו חווה.

זו המשימה שלנו כהורים, כמחנכים וכמעצבי זהות ודרך – דווקא היום, כשהכל כמעט מובן מאליו – חייבים לחזור לחנך ולזכור מה היה "מגש הכסף", לכאורה, שעל ידו הגענו עד הלום.

לא פחות – עלינו לשנן ולראות איך יציאתנו מעבדות לחירות וממיתה לחיים בדורנו, מביאה אותנו להכרת אורות הגאולה ומחיריהם. רק כך נוכל להשיב לעצמנו את עצמיותנו ואת עוצמתנו הערכית, הרוחנית והנשמתית.

ולכן ליד הצער והאבל על מותם של כ"ד אלף תלמידים של רבי עקיבא, שיש הרבה להרחיב על עניין זה – אסור לשכוח את סגולתם וכחם של ימים אלה, ולחגוג באמונה שלמה, בתקווה ובהודיה.