לפחות תגיד תודה

יחד עם כל הנביאים גם אסף המשורר בוחר לבקר את עבודת הקרבנות. כיצד זה מסתדר עם פסוקי התורה המפרטים את ענייני הקורבנות באריכות?

הרב משה כהן , ה' באייר תשע"ז

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

לפעמים נדמה כאילו ישנה סתירה בין הנביאים לתורה. בעוד התורה מאריכה בפרטי הקרבנות ובענייניהם, הנביאים וגם הכתובים לכאורה רק מזלזלים בכך.

ביקורת זו נשמעה על ידי נביאים רבים בתנך החל משמואל (שמואל א טו,  כב): "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיקֹוָק בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים". דרך הנביא ישעיה (א, יא) הפותח את ספרו  באמירה: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי", הנביא עמוס (ה, כב): "כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי  עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט" (ד, ד): "בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם", וכלה בנביא מיכה (ו, ז-ח) "הֲיִרְצֶה יְקֹוָק בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי". הנביא ירמיה (ז, כב-כג) אף מרחיק לכת  ודוחה את עבודת הקרבנות מכל וכל כאילו ה' לא ציווה עליה מעולם:"כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח".

אסף המשורר גם הוא מצטרף למגנים את הקרבנות, אך חוזר פעמיים על ייחודיות התודה לעומת שאר הקרבנות: "זבח לאלוקים תודה" (יד), "זובח תודה יכבדנני" (כג). במה זבח התודה שונה משאר הקרבנות?

נראה כי עיקר הבעיה הייתה שהשתמשו בקרבנות ככיסוי לחטאים וכהכשר לדרך המקולקלת שלהם בריצוי של הא-ל במנת בשר כפי שעשו עובדי האלילים. אולם, הקב"ה אינו כמוהם ואינו חפץ בבשר אלא בלבו של האדם ובתיקון מעשיו. תודה במזמורנו הוא מלשון וידוי על החטאים ותיקונם או הכרה  בשפע שהקב"ה העניק לאדם והודאה על כך. קרבנות מסוג זה רוצה הקב"ה, ובכך ניתנת הפרשנות האמיתית לקרבנות שהאריכה בהם התורה גם בקרבנות החטאת והעולה.

עלינו להיזהר שלא להפוך את עבודת ה' שלנו לטקס דתי המרוקן מכל תוכן ערכי, רוחני ומוסרי. יש להכניס את הלב והנשמה לקיום המצוות ולימוד התורה ומתוך כך נוכל להביא לתיקון עולם ולהיות אור לגויים.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך