שלבי הגאולה בחזון יחזקאל

הרב שחר קיהן , ה' באייר תשע"ז

נבואה סתומה

אחד מפרקי התנ"ך המרתקים ביותר הינו 'חזון העצמות היבשות' של הנביא יחזקאל (פרק ל"ז). פירושים רבים נתנו לנבואה זו במהלך אלפיים שנות הגלות. יש שפרשו שמדובר בפרק זה על שבי ציון, יש שפרשו שמדובר על תחית המתים העתידית ויש אשר דימו זאת לאדם הפרטי והתעוררות שאיפותיו הרדומות. אך נראה כי אף אחד מהפירושים הללו אינו מתיישב היטב עם הכתובים. ברצוני להתעמק מעט בתוכנן של הפסוקים ולנסות להאיר זאת לאור תקופתנו.

"התחיינה העצמות האלה"

בנבואה מיוחדת זו מתאר הנביא כיצד מביא אותו הקב"ה אל בקעה מלאה בעצמות, עצמות רבות ויבשות. יחזקאל מביט בעצמות הללו ונשאל ע"י הקב"ה: "הֲתִחְיֶ֣ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה?".

יחזקאל מחזיר את התשובה אל ה': " וָאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יְקֹוִ֖ק אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ".

הקב"ה ממשיך ואומר ליחזקאל תתנבא עליהם ותאמר להם:

"וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:

ואכן כך קורה בנבואה: העצמות מתחילות להתקרב עצם אל עצמו והנה מעלים גידים ובשר ועור.

כל זה רואה יחזקאל הנביא בחזונו:

"וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֤וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ: וְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּֽה־עֲלֵיהֶ֤ם גִּדִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה...".

וכאן באופן מפתיע, עוצר יחזקאל ואומר אמירה קשה: " וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם!".

"ורוח אין בהם"

מדברים אלו נראה כי יחזקאל משוכנע שתהליך תקומת העצמות הינו תהליך אחד, תהליך שבו קורמות העצמות גידים, בשר, עור ורוח וקמות לתחיה מחדש כפי שהיה נשמע מדבריו של הקב"ה בתחילת הנבואה. אלא שלפתע נתקע החזון, נראה שמשהו נעצר: "ורוח אין בהם!" יחזקאל לא מוצא את הרוח בהם, הם לא חיים! למרות שקרמו עור וגידים - אין בהם חיות!

בשלב זה חוזר הקב"ה אל יחזקאל ואומר לו: "הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָמַרְתָּ֙ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ:"

הקב"ה מצווה את יחזקאל לשאת עוד נבואה, נבואה מיוחדת על הרוח. לא מספיקה נבואה אחת לכל התהליך כיוון שאלו הם שני שלבים שונים - תחיית הגוף ותחיית הרוח.

בנקודה הזו מתאר יחזקאל כיצד הוא התנבא על הרוח:

"וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד:"

שני שלבים בתהליך התחיה

יחזקאל רואה כי ישנם שני שלבים בתהליך תחיית האומה - שלב ראשון של בניין גוף האומה, הבניין הגשמי, ושלב שני של הבניין הרוחני. אלו שני שלבים הבאים זה אחר זה, אך אין הם בהכרח ברציפות. ייתכן שישנה עמימות ואף בלבול קטן לאחר השלב הראשון, שהרי הכל כבר מוכן, יש גידים, בשר ועור, האדם נראה מוכן ומוזמן, אך עדיין חסר הדבר העיקרי המניע, הרוח, הנשמה.

כאן מגיע השלב השני, שלב התקומה הרוחנית של העם: "וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם". רק הרוח היא זו שמניעה את הגוף ויוצרת את מהלך התחיה הסופי.

בנוסף, נראה בבירור שבשני השלבים הללו חייבים שתהיה פעולה עצמית של יחזקאל ולא מספיקה האמירה האלוקית בלבד. הקב"ה דורש את שותפות יחזקאל בשני התהליכים, הן בתהליך בניית הגוף והן בתהליך בניית הרוח. כפי שבא לידי ביטוי בפסוקים עצמם: "וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי", "וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ". אין זו פעולה אלוקית גרידה, אלא צריכה להיות בה שותפות אנושית כלשהי ברמה זו או אחרת.

פישרה של הנבואה

כשאנו עומדים לאחר אלפיים שנות גלות, לאחר פרעות וייסורים אינסופיים שעבר עם ישראל במהלך תקופה זו, ולאחר השואה הנוראה - נראה כי אין הסבר יותר ברור, מובן וחזק לנבואה זו של יחזקאל מאשר תקומת עם ישראל בארץ ישראל בדור האחרון. תקומת זו הלא היא נס ופלא מול עצמנו ומול כל העמים. חזון העצמות היבשות: "וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל" מתקיים אל מול עינינו. תהליך אדיר של בניין הארץ, תשתיות, כלכלה, מסחר, מוסדות שלטון, צבא ומשטרה וכל זאת בשבעים שנות עצמאות בלבד.

מנקודת מבטנו שלנו, ניתן לראות בבירור את תהליך תקומת העצמות הללו החל מ"אָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ" שאומרות העצמות היבשות בנבואה ועד "עוד לא אבדה תקוותנו" שאומרים היהודים השבים בעת הגאולה.

שלבי הגאולה ניכרים מול עינינו שלב התקומה הראשוני המופיע בנבואה: הגידים, הבשר והעור ולאחריו, בעזרת ה' ובעזרתנו, מתגשם גם שלב התקומה השני המופיע בנבואה: "וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם". נפיחת הרוח בכל חלקי עם ישראל, נתינת רוח ה' והשבת השכינה ובניין בית המקדש במהרה בימינו.