שידור ללא רשות

הראל כהן , ט"ו באייר תשע"ז

הראל כהן
הראל כהן
ערוץ 7

באו אל קיצן 49 שנות אחריות של קבוצה מאד מסוימת על המיקרופון הציבורי, הממומן על ידי הציבור, ומשדר אל הציבור.

באורח פלא אלו בדיוק אותן 49 שנות שחרור ירושלים וחבלי ארץ האבות במלחמת הגאולה, ששת הימים.

ב-49 השנים הללו ציבורים גדולים מאד כאבו כאב גדול כמעט בכל יום, בכל שעת שידור, על שידורי מסרים ואג'נדות שזרים למסורת ישראל, לגאווה הלאומית, לערכים שהנחלנו במשך 4000 שנה לאנושות ופצעו את הלבבות.

השידורים נלחמו בהתיישבות ככל שיכלו. הכניסו מורך וחולשה בלבבות, הדביקו במומיהם את כולם, והפסידו. בלא ספק הם גרמו נזקים גדולים, הקשו מאד עלינו, פיתחו תקוות שווא אצל אויבינו, אבל תכלס הפסידו.

נכון, היו גם רגעים יפים. שידור אירועים לאומיים, אירועי גאווה יהודית שורשית, אבל אלו היו טיפה בים של ליברליות מתירנית מופקרת שהשתלטו בכח הזרוע על המיקרופון הציבורי.

אינני יודע מה יהיה עם התאגיד "כאן". אבל כשמשהו רע מאד חולף צריך להביט קדימה מתוך תקווה שיהיה יותר טוב, שהרי עצם גוויעת הרע הוא טוב והתקדמות. לא נכון לחיות בפחדים שמא יהיה גרוע יותר.

חוקרי הדורות הבאים יצפו בשידורי מלחמת 49 השנים בהתיישבות ובערכים המקודשים לעם היהודי ויאזינו לתוכניות ששודרו בקול ישראל וישפטו בעטם את הצבא הענק והאדיר הזה שנלחם את אחת ממלחמות התרבות הגדולות שידע עמנו, והפסיד בענק עד שנאלץ להיפרד מארס נשקו, אפילו מהמיקרופון שכה אהב.

רשות השידור איננה כאן.