סופרים קדימה

הרב חגי לונדין , ט"ו באייר תשע"ז

אופטימיות. הרב לונדין
אופטימיות. הרב לונדין
צילום: קהלים

בפרשת אמור אנו נפגשים עם המצווה של הימים הללו - 'ספירת העומר'. התורה מצווה עלינו 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה'. 

ימי ספירת העומר הם ימים שלכאורה כל מטרתם היא להגיע אל היעד – במקרה הזה הלא הוא מתן תורה. לפי זה היינו מצפים שהספירה לעומר, כדוגמת שיגור טיל או 'טבלת ייאוש' של אסיר בבית כלא, תהיה לאחור: ארבעים ותשע, ארבעים ושמונה וכו'. 

אלא שזה אינו כך. אנו סופרים קדימה: אחד לעומר, שני ימים לעומר וכו'; כדי להבהיר כי כל יום הינו עומד בפני עצמו. הדרך הינה למתן תורה אינה נטל מייגע אלא היא מטרה כשלעצמה. לא ניתן 'להגיע' ו'לתפוס' את התורה. כל חיינו הם חתירה אינסופית במעלה עבודת ה'. החכמה היא למצוא את הסיפוק והאושר בעצם ההתקדמות.

הדברים נכונים גם במישור הציבורי: ל"ג בעומר הוא חג שמציין את אש המרד של תלמידי רבי עקיבא ובר כוכבא; את המבט הצופה למרחקים של רבי שמעון בר יוחאי. אנשים אמיצים שהחזיקו עמדה גם כאשר היה נראה שהמרד כנגד הרומאים לא יצליח. מתוך הבנה שגם אם היעד לא נראה בטווח הקרוב עדיין יש חשיבות לתורה, לאמירת האמת ולשאיפת החירות מצד עצמן. ובסופו של דבר מגיעים אל המטרה; גם אם זה ייקח אלפיים שנה.



טוען....