בלוז לביקור הנשיא

עו"ד אליקים העצני , ט"ו באייר תשע"ז

אליקים העצני
אליקים העצני
פלאש 90

שתי רגליים היו ל"טראמפו-מאניה" במחנה הימין - האמירה הנשיאותית כי ההתנחלויות "אינן מכשול לשלום" וההבטחה הנשיאותית להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. ערב ביקורו כאן, שתיהן מתנודדות ומטות לנפול.

הרגל ההתנחלותית נתגלתה לשרי הקבינט הנדהמים, מפי ראש הממשלה, כרגל שמאל: הדבר המהותי הראשון שהיה לטראמפ לומר לו מעבר לגינוני חיבה ריקים, היתה הדרישה "לריסון" הבנייה היהודית. נתניהו תרגם זאת להפיכת וועדת התכנון העליונה, שדרכה הכל חייב לעבור, לצוואר בקבוק חונק: מעתה, היא תתכנס רק אחת לשלושה חודשים ותאשר בנייה רק סמוך לקו הבנייה הקיים. על כל יתר השטחים נגזרה הקפאה. ומה הנימוק לצעד הדרקוני הזה? נתניהו: "כדי לאפשר התקדמות בתהליך השלום". באמת? והלא אמרו לנו, כי ההתנחלויות אינן 'מכשול לשלום'!

הרגל השנייה - העברת השגרירות - שותקה כדי לאפשר 'דיל' בין ישראל לערבים, צעצוע שהנשיא משתעשע בו כעת.



טוען....

נוכח זאת, אין פלא שבמחנה השמאל ובתקשורת העוינת טראמפ עובר בימים האלה תהליך של אתרוגיזציה. לא עוד פטפוטי שוטה הכפר, מעתה כל מילה שלו, במיוחד כשהיא מחניפה לערבים, בסלע ואוי לנו מרוחו הקצרה, אם נקלקל לו את ההובי החדש. במצב רוח כזה, אין להתפלא שהתקשורת נמנעת מלבחון מקרוב את מהותו וסיכוייו של הדיל הנשיאותי שהכל מדברים בו.

קודם לכל, מתבקש לשאול מדוע טראמפ אינו מציע דיל במקומות אחרים? הוא תקף את אובמה על הפשרות, כלומר הדילים, שעשה – עם איראן המתגרענת, עם אסד שהשתמש בנשק כימי, עם צפון-קוריאה – ובמקום זה הציב את הכלל: "אמריקה תחילה": מדוע לנו - הוא מוכר את הסחורה המשומשת של אובמה? כי זאת לדעת: 'דיל' הוא מושג הלקוח מעולם המסחר, שבו קונים ומוכרים. הקונה אינו מבקש לו מן העסקה דבר פרט לקבלת הסחורה והמוכר מעוניין בכסף ותו לא.

רק בעסקאות מסוג זה יש מקום להשיג 'דיל', מחיר טוב. לעומת זאת, הסכם מינכן ב-1938 נסתיים באסון, מפני שצ'מברליין טעה כשחשב שהשיג מהיטלר 'דיל'. היטלר חשק בחבל הסודטים רק כאמצעי לחסל את המדינה הצ'כוסלובקית, וזאת בשם אידיאולוגיה שלא ידעה פשרות ודילים. אח"כ חתמו היטלר וסטלין על ה-דיל שחילק ביניהם את פולין וגם הוא התפוצץ לעולם בפנים, כי גם הם לא עשו את "העסקה" הזאת לשמה אלא כצעד בדרך לכיבוש העולם. על כן, טראמפ בצדק אינו מדבר על דיל עם איראן או עם אסד.

אך לא רק לכוחות הרשע יש יעדים ונכסים שאינם סחירים, גם לעולם החופשי. הספרדים תובעים לעצמם את גיברלטר, אך טראמפ לא יחלום להציע לבריטים דיל של חלוקת הסלע. בריטניה לחמה על איי פוקלנד הרחוקים אלפי מייל וסירבה לכל דיל עם הארגנטינאים התובעים את "איי מלדיבס" (בלשונם) לעצמם. גם הסכם השלום שלנו עם מצרים לא היה 'דיל'.

סאדאת לא היה מוכן לוותר אפילו על "שיבר" (שעל) אחד מאדמת סיני וההסכם התאפשר רק מפני שבגין לא ראה בסיני נכס לאומי, כי אם רק קלף במו"מ שיאפשר לו להחזיק לעולם במה שבעבורו היה מחוץ לכל 'דיל' ומו"מ: ירושלים ונחלת האבות, יהודה ושומרון. נתניהו לא יתקשה להסביר לטראמפ את ההבדל בין נדל"ן במנהטן לבין ירושלים, לעניין מרחב המיקוח לעשות דילים.

מה גם, שכל 'דיל' אפשרי עם הפלסטינים כבר מאחורינו:

- ב-1922 מסרה להם בריטניה את עבר הירדן, שלושה רבעים מארץ ישראל. הם שם רוב מכריע (למעלה מ-80%), אבל מעדיפים להיקרא "ירדן" כדי להוציא מן היהודים את היתר.

- אוסלו העניקה להם אוטונומיה נרחבת הגובלת בריבונות, בחלק גדול מיהודה ושומרון.

- ה"התנתקות" העבירה להם ריבונות על רצועת עזה ומחצית מן הפלסטינים.

- ישראל ממשיכה לספק לכל הפלסטינים עבודה, מים, חשמל, מעטפת כלכלית, בתי חולים, ייעוץ מקצועי. 

בכך הגיעה ישראל לקצה גבול הדילים האפשריים ולסטטוס-קוו עדין ושביר שהפך את הפינה הזאת לאי של רוגע בסביבה גיהינומית. דיל נוסף, בלתי מציאותי, עלול לחולל אסון, כפי שקרה לנשיאים אמריקניים בעבר.

גם מהצד הפלסטיני - 'דיל', כלומר "פשרה" שאינה נותנת להם הכל, אינו בא בחשבון, מפני שכמו היטלר בצ'כוסלובקיה מטרתם מרחיקת לכת - לחסל את המדינה היהודית ולהשיב את המזה"ת לקדמתו הדתית והמדינית: "דאר-אל-אסלאם", בית האסלאם.

ועוד זאת: עד לא מזמן, הערבים המקומיים לא שמעו כלל על "פלסטין", וירושלים היתה אצלם עיירה פרובינציאלית מוזנחת. בחפירות לא נתגלו אף פעם מטבעות או כתובות פלסטיניים ואין בנמצא שפה והיסטוריה של פלסטינים. על כן, בהעדר חומרים אחרים הם הלבישו את זהותם הלאומית על הפיגום היהודי: המציאו לעצמם היסטוריה של 2000 שנה, תבעו לעצמם "שואה" משלהם ("נכבה"), עשו את כל גיבורי התנ"ך והנוצרים הקדומים למיתוסים פלסטינים ומחקים ומלווים כצל את מפעל התחייה הלאומית הישראלי.

ומכאן המלכוד של כל דיל נשיאותי: בהיותם צל, כל מה שהיהודים אינם יכולים להתפשר עליו, גם הם אינם יכולים: למשל, כשהיהודים אומרים "אם אשכחך, ירושלים", עונה אחריהם הד פלסטיני "אם אשכחך, אל-קודס", וכמו שאף יהודי לא יתפשר על קיבוץ הגלויות, כך הם לא יוותרו על דרישת ה-"עאודה", שיבת פליטיהם, וכמו שהיהודים חוזרים לכל מקום שעל פי התיעוד התנ"כי נאלצו לנוטשו לפני 2000 ו-2500 שנים, גם הם דורשים לחזור לכל כפר שנטשו ב-מלחמת 1948, ולכן שום דיל שיחזיר להם את מה שהפסידו ב-67' לא ימחק אצלם את תביעות 48'.

התוצאה, מיסטר פרזידנט, היא: 'נו דיל', אפס סיכוי לעסקה. ואם בכל זאת תנסה לכפות 'דיל', כל ההבדל בינך לבין אובמה יצטמצם בכך, שהוא לא טרח להציג בפנינו ידידות מזויפת .