עתיד הנוער הדתי לאומי: סכנה קיומית ומוחשית

ישראל זעירא , כ' באייר תשע"ז

ישראל זעירא
ישראל זעירא
יח"צ

אני לא יודע איך עברו הלילות האחרונים שלכם, אבל לי באמת היה קשה לישון בלילות האחרונים. לא, שידורי התאגיד לא הדירו שינה מעיניי, ואפילו פגישת טראמפ הממשמשת ובאה לא הצליחה לטרוף עד כדי כך את שלוותי.

בסוף השבוע האחרון התפרסם בעיתון 'בשבע' מחקר שצריך להדליק לנו נורה אדומה. בוהקת. מהבהבת. רק 46% מתוך 580,818 שגדלו בבית דתי מגדירים את עצמם כדתיים בבגרותם, כלומר 254,574. על אף שאחוז הילודה בציבור הדתי גדול בהרבה מאחוז הילודה בציבור החילוני והמסורתי – הציבור הדתי לא גדל! הוא לא גדל כי אנחנו מצליחים ברוך ה' ללדת אותם, אך ההשפעה שלנו על עיצוב עולמם הרוחני נכשלת. כאשר הם גדלים ועומדים על רגליהם הם חוצים את הקווים ועוברים לרעות בשדות זרים.

יש לציין למען האמת שאין מדובר בתוצאות מפתיעות במיוחד. נתונים על נשירה של 30% ומעלה התקבלו ממחקרים אקדמיים שונים.

בואו נעבור רגע לעולם העסקים. כיצד היה מגיב בעל עסק שמגלה כי חרף מאמציו הכבירים קרוב ל50% מהשקעותיו יורדות לטמיון ולא מצמיחות את העסק? כיצד היה מגיב יו"ר מפלגה שמגלה שכמעט 50% ממצביעיו עוברים לתמוך במפלגה אחרת? חשבון נפש, טלטלה, פיטורים, הסקנת מסקנות אישיות ואולי אף הנחת המפתחות.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו בכנות: הייתכן שעתיד הנוער שלנו יעניין אותנו פחות מההתעניינות של בעל חברה לייצור ברגים ברווחיו? לא יעלה על הדעת שמיטב גידולינו, בנינו ובנותינו יסטו מדרך החיים שאנו מתווים להם, וזה לא יגרום לנו לעשות חשבון נפש.

כידוע, יש לי יד ורגל בעולם העסקים. אם חברה כלכלית שבראשותי הייתה חלילה מקבלת נתונים כאלה, הייתי מכריז על "מצב חירום" בחברה. ובכן, לדאבון לב – הציבור שלנו קיבל את האמת לפרצוף והנתונים מדברים בעד עצמם. דיברתי עם ראש ישיבה לאחר פרסום המחקר שאמר לי שראשי הישיבות הציוניות צריכים לקרוע את בגדיהם, לשבת שבעה נקיים ולטקס עצה.

אנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלות הקשות, ולאחר השאלות הקשות חייבים למצוא גם פתרונות.

אני רוצה להציע כיוון אחד לפתרון. אין בו די, הוא ודאי לא יפתור את כל הבעיות הסבוכות שחלקן דורשות טיפול שורש, אך לענ"ד הוא יכול להוות נדבך חשוב. הדבר ידוע שלאחר סיום הלימודים בישיבת ההסדר וכל שכן במכינה הקדם צבאית, מתחיל אצל רבים מהבוגרים תהליך איטי אך עקבי של שחיקה רוחנית. ההתרחקות מעולמה של תורה, והחיכוך האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות ולאחר מכן היציאה לשוק העבודה – מזעזעים את עולמם הרוחני של הצעירים. בלי שהם חשים בשינוי, הם הולכים ומדמים לחברה החילונית שסובבת אותם, ומשילים מעצמם את הקומה הרוחנית שבנו בישיבה או במכינה.

אני מציע כי בשלב ראשון יוקצו 100 מיליון ₪ לבתי המדרש במטרה לבנות מסגרות המשך לבוגריהם. התלמידים ילמדו בבתי המדרש פעמיים בשבוע במסגרת שתיבנה עבורם ותותאם לצרכיהם הרוחניים העכשוויים והעתידיים, ולדוגמה יקבלו ייעוץ וליווי לקראת חתונה והשתלבות בחיי המעשה. הבוגרים יתארחו בשבתות בבתי המדרש, ובכך ישמרו על מתח רוחני גבוה. כשם שמקובל אצל אברכים ולהבדיל אצל סטודנטים - משתתפי התכנית יקבלו מלגות קיום, ביו היתר במטרה לשמור על מחויבות ורצינות.

ב"ראש יהודי" אנו פוגשים תנועה הפוכה. אנו רואים צימאון רוחני והתחזקות גדולה. גם בחלק מהגרעינים התורניים קיימת מגמה של חיזוק רוחני לאלפי אנשים חילונים ומסורתיים. האם את עניי עירנו איננו מסוגלים לקרב או לכל הפחות לא להרחיק?

הפרסום בעיתון בשבע צריך להדיר שינה מעינינו על מנת שנוכל לסייע קודם כל לעניי עירנו. "מבשרך לא תתעלם"; "ואת עמלנו – אלו הבנים". ייתכן שהנתונים מוגזמים, אולי לא מדובר ב46%, אולי מדובר ב40% ואולי ב30%. אולי עורך המחקר לא לקח בחשבון נתונים שונים ולכן הגיע ל46%, אך את המציאות המדאיגה איש אינו יכול להכחיש. אנו רואים אותה בעיניים. מדובר באחוזים מאוד מאוד גדולים. הגענו למצב שהתעלמות וטמינת הראש בחול צריכות להתחלף בחשבון נפש ובשינוי כיוון.