מבט מפוכח על פסטיבל הנכבה

ד"ר גרשון הורוביץ , כ"ה באייר תשע"ז

ד"ר גרשון הורביץ
ד"ר גרשון הורביץ
צילום: עצמי

פסטיבל הנכבה השנתי הוא אחת העדויות הבולטות לכך שאנחנו מובסים במלחמה התקשורתית בעיקר משום שאנו מאמצים את המושגים של אויבינו. זה יכול להיות אחרת. זה חייב להיות אחרת.

ב- 15 במאי, הערבים שפלשו לארץ ישראל יציינו כ"נכבה" את היום שבו חזרו לארצותיהם.

הערבים שפלשו לארצו של העם היהודי הגיעו מכל רחבי המזרח התיכון. הערבים פלשו לארץ ישראל בתקופה בו היהודים היו תחת כיבוש - מנדט ולא יכלו להתנגד לפלישה.

כדי להבדיל בין עלילות הבדים של השמאל והערבים ובין העובדות, אביא עובדות תוך ציון מדויק ככל הניתן של המקור כדי שכל קורא יוכל לקרא ולעקוב. אנשי השמאל פטורים מהבדיקה, אותם הרי לא מעניינות העובדות...

האם העובדה שרובם של הערבים בארץ ישראל הם מהגרים שהגיעו בתקופת המנדט הייתה ידועה בזמן אמת לכל העוסקים בתחום ?

צ'רצ'יל שמצוטט בתשובה לשאלה כיצד יקום בית לאומי לעם היהודי אם יהיו הגבלות על העלייה היהודית, מציין כי מספר הערבים הנוהרים לפלשתינה הוא כל כך גדול עד שגם אם ניתן ליהדות העולם להעלות את כל היהודים שברצונם להעלות, היהודים ישארו במיעוט. .. (הביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'ל מאת מרטין גילברט עמ' 1072).

רוזבלט, נשיא ארה"ב, במכתב למשרד החוץ מציין כי ידוע לו שמספר הערבים שהיגרו לפלשתינה עולה בצורה משמעותית על מספר היהודים שהיגרו אליה. (מסמכי משרד החוץ האמריקאי, עמ' 757, 17/05/1939).
מושל סיני הבריטי כותב בציניות בתשובה לשאלה כי אם לבדואיים כל רע בנגב לא ברור מדוע הם לא רק ממשיכים להגיע לנגב אלא גם מביאים אחריהם את משפחותיהם. (לצערי איני מחזיק בידי סריקה של המקור אלא רק ציון מראה המקום. אם מי מהקוראים מעונין לסייע בידי, המקור בספר "מאז ומקדם" מהדורה אנגלית פרק 11 עמ' 232 רפרנס 57. תודה מראש).

כן, כן. אלו אותם הבדואים הטוענים היום שהנגב הוא שלהם:מדורי דורות".

נבדוק מה קרה באזור אחד שיש לנו מידע ספציפי ומפורט לגביו. חיפה עירי לדוגמא.

תוך שש שנים בתקופת המנדט, ככל הנראה מ 1936-1930 האוכלוסייה הערבית בחיפה גדלה ב-86% . לא אין כאן טעות כתיב. שמונים וששה אחוזים גידול תוך שש שנים. ברור שמדובר בפלישה/הגירה מסיבית. הגירת ערבים הייתה גם לכל אחת מהערים המעורבות בעוד שבערים הערביות האוכלוסייה נותרה ללא שינוי. (דו"ח ועדת פיל, פרק 5 עמ' 93).

אגב, נתון "משעשע". לפולשים הערבים בחיפה לא היה היכן להתגורר, לכן השכירו לערבים מערות בוואדי רושמיה. 3-4 משפחות במערה. (עבודת המסטר של פרופ' מחמוד יזבק באוניברסיטת חיפה עמ' 100 ספריית אוניברסיטת חיפה zd 150 y3 1986).

האם ייתכן שבמחנות ה"פליטים" מסתובבים כיום ילדים על מפתח של מערה ?

עוד נתון "מעניין" על חיפה? תנאי המגורים של הפולשים הערבים היו מחרידים. בד"כ צריפונים וחושות ללא מים זורמים וכמובן ללא ביוב. בשנת 1941 פרצה בקרב הערבים בחיפה מגפת דבר, צריפיהם נהרסו אך ככל הנראה המשיכו להתגורר ברחובות. (אותו מקור).

ברור לי שלכל חושה שנהרסה עוצב מיד מפתח גדול מוזהב שאיתו מסתובבים בני הדור הרביעי מזכרת ל"נכבה בלוף"...

מצקצקי השפתיים יטענו וודאי כי ייתכן ומדובר בתושבי הכפרים הסמוכים שהגיעו לחיפה לחפש עבודה, אך כרגיל העובדות טופחות לשמאל על פניו. מפרוטוקול הוועדה המתמדת של חבר הלאומים לפלשתינה עולה כי מושל החורן מתלונן כי תוך מספר חודשים, כ - 35,000 צעירים עזבו את החורן והתיישבו בפלשתינה.(שלושים וחמש אלף) הודגש שם "התיישבו". (פרוטוקול המושב  ה - 27 של חבר הלאומים, 3-18 יוני 1935)

זו תקופת העלייה החמישית מה שמכונה "עליית היקים", הגדולה שבעליות היהודים לארץ ישראל. בתקופה זו הגיעו בממוצע כשלושים אלף עולים יהודיים בשנה. כלומר מספר הפולשים הערבים מאזור החורן לבדו תוך מספר חודשים היה גבוה יותר ממספר כל העולים היהודים בכל השנה כולה.

אין ספק זו פלישה מסיבית של ערבים שמיום שדרכה כף רגלם בארץ ישראל הפכו להיות "פלשתינאים מדורי דורות"...

בקרוב, באונר"א ובשמאל מתכוונים להכריז על הסודנים מ"גאסר א זרקה" כעל צאצאי היבוסים...

אם כך כמה ערבים התגוררו בארץ ישראל לפני תחילת גל העליות המדיני ב 1882?

ע"פ ספרו של פרופ' הרמן ווס מפיצבורג, ב-1882 התגוררו בפלשתינה פחות מ-150,000 ערבים. (הספר נמצא בספריה הלאומית בירושלים). ברור שישנם מקורות שונים שיש הבדלים ביניהם אך צריך גם להתחשב בעובדה שרובה של ההתישבות הערבית (המצומצמת מאד) היה בגב ההר מג'נין ועד חברון.

אין טעם להוסיף עוד ועוד מקורות. אלו רבים וחד משמעיים. מהרגע שהסתבר שיש סיכוי שתקום כאן מדינה יהודית, ערבים מכל רחבי המזרח התיכון החלו לנהור לכאן.

השמאל שולט בתקשורת וקובע את עולם המושגים. ויטנגנשטיין כבר אמר (בערך) כי מונחי השפה קובעים את התודעה. מי ששולט מטעמנו בתקשורת מעוות את העובדות ההיסטוריות ואת התודעה. ויטנשטיין אמנם היה ממוצא יהודי אך דווקא אויבינו הם שהפנימו את הכח בהגותו.

אנו חייבים להשתמש במונחים הנכונים כדי לתאר את הסכסוך. לערבים ולשמאל יש את הפריבליגיה להמציא נרטיבים תלושי מציאות ואף להמציא עמים מפוברקים יש מאין. אנחנו חייבים לדבוק בעובדות ולשמחנו העובדות לצידנו.

אין לדון בנכונות להקמה ישות מדינית פלשתינאית, יש נכונות לדון בהקמת הישות המדינית הערבית ה-49 . (בבקשה אל תתקנו אותי לגבי מספר ה"מדינות" הערביות. כמה מדינות יש בסוריה? כמה בתימן? כמה בלוב? כמה בעיראק?). הקמת הישות המדינית הערבית ה-49, למי שמאמין שהקמת ישות מדינית ערבית נוספת ביו"ש ובמשולש תפתור את הסכסוך. אגב, אני אישית, בעד.

אין "העלייה הראשונה", יש "העלייה המדינית הראשונה". האם היהודים שעלו לארץ ישראל לפני 1882 אינם נחשבים? מחבר ה"שולחן ערוך" אינו נחשב? בשנת 1896 הרצל נכשל בקבלת צ'רטר לארץ ישראל, דונה גרציה נשיא הצליחה כבר בשנת 1558 לחכור את טבריה במטרה להושיב בה יהודים. אם כך מהיכן צץ המונח "העלייה הראשונה"? ביטוי מעליב, מטעה ובעיקר מזיק להסברה הישראלית.

אסור לקיים דיון בנושא שכותרתו "זכות השיבה". מהרגע שאימצת את מושגי האויב והסכמת לדון ב"זכות השיבה", הפסדת בוויכוח. (ויטגנשטיין, זוכרים?) . אפשר לקיים דיון על "דרישת הערבים לפלישה חוזרת".

גם אם ברור שהיו מספר קטן של ערבים שאכן ישבו דורות בארץ ישראל, נענו לקריאת מנהיגיהם וברחו לארצות ערב, מספרם זניח ביחס למספר היהודים שנאלצו לברוח מארצות ערב לארץ ישראל.

אין "נכבה", יש "נכבה בלוף".