המכבים, וורמייזא ויום ירושלים

הרב ברוך אפרתי , כ"ז באייר תשע"ז

הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי
צילום: עצמי

יום ירושלים הבא לפתחנו, מעורר אותנו לחדד את הראיה האמונית על המציאות.

במבט ראשון, הכל טבעי והגיוני- המדינה קמה משום שרצינו ונלחמנו. בששת הימים נצחנו בשל טקטיקה מבריקה של קברניטי הצבא. ראשי הממשלה דאז (ודהיום) הם פוליטיקאים ממולחים ומכאן כוחם והצלחתם. הכלכלה הישראלית פורחת בגלל 'הגניוס היהודי'.  כך נראים הדברים בעיני הבשר שלנו, במבט ראשון.

אולם התורה מבקשת מאיתנו להביט במציאות בעין חודרת יותר, פרשנית יותר, עמוקה יותר. התורה מבקשת מאיתנו לראות את יד ד' בתהליכים העולמיים והלאומיים שלנו- "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר... כִּי חֵלֶק ד' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.  יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן, יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. כּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ". אין מקרה, אין 'תוהו וישימון'. העולם אינו 'גורל מקרי וחסר משמעות'.  הכל מכוון מלמעלה, אלהי העולם מוביל את עמו לגאולתו, מתוך כל המחשכים. וכדברי רבי עקיבא בפרקי אבות- 'הכל צפוי והרשות נתונה', על הכל משגיחה עין עליונה.

כך שנינו במסכת בבא בתרא- "אמר רב חנן ב"ר אמר רב, אפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה". ופירש רשב"ם- "שר הממונה על הבורות, מי ידלה ממנו היום להשקות שדותיו, ומי למחר. ושררה קטנה היא". דהיינו, אפילו שר ההשקיה, האחראי על מערכת הביוב והממטרות, ממונה ע"י ההשגחה העליונה. מה שנראה לנו תפקיד פוליטי של 'דיל' מפלגתי, הוא בראיה עמוקה יותר יד ד', גלגולי ההשגחה על עם ישראל.

מאידך, רבי עקיבא גם אמר 'הרשות נתונה'. דהיינו, העובדה שהכל צפוי, ויש השגחה, אינה פוטרת אותנו מהשתדלות גדולה, ומבחירה נכונה במעשים הנכונים.

אם אדם מביט על המציאות רק בצידה הפנימי, ובכל דבר רואה רק את ההשגחה העליונה, ואינו מחשיב כלל את ההשתדלות שלנו ואת הצדדים המעשיים של כולנו, ואינו נלחם עבור המדינה ועבור צבאה, אדם כזה מבטל את מטרת הבריאה- 'לעובדה ולשומרה'. דהיינו לקיחת אחריות על המציאות הנגלית ולבחור בטוב, להוביל את הטוב, בתוך המציאות הארצית החומרית, ומתוך התחשבות משמעותית בשיקולים פרגמטיים ואנושיים.

אנו נקראים להיות 'אנשי-קודש'. 'אנשים' בצד הפרגמטי, הנובע מן ה'קודש' בצד העיוני. עלינו לדעת להביט היטב במציאות, להאמין בה, לדעת ששם השם מצוי בה ומוביל אותה לגאולה, ובה בעת לקחת אחריות מלאה על התהליך, לעסוק ביישובו של עולם ובהכרעות הארציות שלו, מתוך דבקות בד'.

כח באייר. זהו התאריך שבחרה ההשגחה העליונה לשחרר את ירושלים מיד האוייב לאחר אלפיים שנות גלות. מלכות ישראל חוזרת למקומה, חיילי בית דוד שבים לעיר העתיקה.

ביום זה, כח אייר, שנים לפני כן, בשנת התרסד, עלה הרב קוק לא"י והתחיל לכהן כרבה של יפו ושל המושבות הצעירות. גאולת ירושלים היא כמוסה, וד' מקדים רפואה למכה, מקדים תורה גדולה ומאירה לפני המלחמה שבאה שנים לאחריה.

אך השבוע קרו עוד שני דברים בעבר הרחוק שלנו, אותם אסור לנו לשכוח-

במגילת תענית מסופר שבתאריך כז אייר (יום לפני 'יום ירושלים' שלנו), לפני אלפי שנים, בימי המכבים, ביטלו בית חשמונאי את הגזירה היוונית שהכריחה את ישראל לתלות 'עטרות של ורד' על פתחי ע"ז. נצחון החשמונאים הוא התנוצצות של הכהונה, של התורה, ונצחונה על מלכות יוון.

ומאידך, לפני 920 שנים בוורמיזא, בתאריך כג אייר, נעקדו אבותינו על קידוש השם בידי הנוצרים במסעי הצלב. קהילות שו"מ (-שפיירא וורמייזא ומגנצא) שהיו מלאות אלפי יהודים וגדולי תורה, שם פעלו רש"י ותלמידיו, נחרבו בשל מסע הצלב של אותם ימים. גם הגלות במלוא כוחה התנוצצה בשבוע הזה.

גלות וגאולה-עבר והווה-חשמונאים וקהילות שו"מ-עליית הרב קוק וגאולת ירושלים.  הכל במסכת אחת של ההשגחה העליונה על ישראל, לתיקון עולם במלכות שדי.

כשאנו מביטים על כיבוש ירושלים בידי צה"ל, יש להתחיל מימי החשמונאים. להמשיך לגזירות השמד. להמשיך לעליית תלמידי הגר"א והבעש"ט, הרב קוק וגדולי ישראל. ולהבין כמה זכינו שחזרה מדינת ישראל למקומה בירושלים הריבונית הישראלית. ראשית צמיחת גאולתנו, במלא מובן המילה.