ויתבוננו חסדי ה'

עלינו לזכור: רבותינו הקדושים מחנכים אותנו להרגיל את עצמינו להיות מלאי תודה לה' מתוך הכרת הטוב על החסדים שעושה אתנו.

הרב אריאל לוי , א' בסיון תשע"ז

הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

סדר יומו של כל יהודי נפתח ביסוד החשוב של הכרת תודה לה' יתברך, באמירת "מודה אני לפניך". ההודאה לה' מסמלת הכרת הטוב על רוב החסד שהוא יתברך עושה אתנו.

כך אנחנו מתחילים גם את פסוקי דזמרה:  "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו". מתוך הכרת הטוב לה' יתברך, גם סגנון השיחה שלנו אמור להיות מלא תודה והודאה, עלינו לשוחח בכל נפלאותיו.

כשאנחנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה להודות לך", עלינו לכוון לזכור את מה שעשה הקב"ה למרים, "כי לא ברא הקב"ה פה לאדם אלא רק להודות לו". (מובא בסידור קול אליהו)

פעמים רבות אנו נוטים להתלונן על החסרונות. אבל עלינו לזכור: רבותינו הקדושים מחנכים אותנו להרגיל את עצמינו להיות מלאי תודה לה' מתוך הכרת הטוב על החסדים שעושה אתנו. "טוב להודות לה' ". חיוב ההודאה לה' הוא גם בחיים הפרטיים. עלינו להתמקד בטובה שה' משפיע עלינו בלי סוף. הן במובן הגשמי, להתמקד בחסדים העצומים שה' עושה עם כל אחד בגשמיות, כדברי הפייטן :"שמח בני בחלקך... הולך ברגליך, מנענע ידיך, עיניים צופים לך, הלב פועם בך", והן ברוחניות.  

אם זכה היהודי לשאיפות ורצונות טובים, הוא רוצה התמדה ושקידה בתורה הקדושה, רוצה קדושה וטהרה, רוצה שמירת העיניים והלשון,  אבל היצר מפיל אותו לפעמים והוא נחלש בדעתו, עליו לחזק את עצמו להודות לה' על הנקודות הטובות שהוא זוכה לחטוף פה בעולם הזה. להודות לה' שלא עשני גוי, שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה. להודות לה' על כל ברכה שזוכה לברך, על כל תפילה שזוכה להתפלל במניין, על כל שיעור תורה.

"על כן עיקר העצה הוא להרגיל עצמו בתודה והודאה לה' יתברך, להודות ולהלל לה' יתברך על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה.. והעיקר הוא להודות ולהלל אותו יתברך על עיקר החסד והטובה הנצחית אשר הפליא חסדו הגדול עמנו והבדילנו מן התועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואפילו כשיודע פחיתותו וגריעותו אעפ"כ הוא חסד נפלא שלא עשני גוי וגם בכל אחד מישראל יש נקודות טובות הרבה... ובכל זה צריך להחיות את עצמו ולתן שבח והודיה בכל יום לה' יתברך בשמחה על זה, ובפרט בעת שעובר עליו ח"ו איזה צרה ויסורים, שאז דווקא יזכור כל החסדים והטובות שעשה ה' יתברך עצמו..."  (ליקוטי הלכות חושן משפט פריקה וטעינה ד')

לעיתים קרובות עלולים אנו ליפול בחלישות דעת או ב"מוחין דקטנות" כאשר אנו נתקלים בעוולות ובחוסר יושר כלפי יהודים טובים דורשי קרבת ה' ואוהבי ישראל. רואים רחמנות שלא במקומה על אויב רע, ואכזריות על יהודים טובים ומסורים. עלינו לזכור שה' רוצה שנתחזק להודות לו ולא להיגרר חלילה אחרי מורך ודכדוך. גם בחיים הלאומיים, "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו אין אנחנו מספיקים להודות על הנס הגדול של שיבת ציון וקיבוץ גלויות שזכינו לו בדורנו. מתקיים בנו הפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך ושב וקיבצך מכל העמים".

עם ישראל התנער וקם מעפר הגלות והשפלות ובגילויי אומץ וגבורה חזרנו תוך ששה ימים בלבד לירושלים לחברון לשכם לבית לחם ולכל מרחבי ארצנו הטובה! שבנו לעיר קברות אבותינו ואמותינו חברון, בה התחיל דוד המלך את מלכות ישראל הנצחית. "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".  "כי באמת אם היו הכול שומעים לקול הצדיקי אמת לילך בדרך זה להאמין תמד בה' יתברך שהכול לטובה ולתן שבח והודיה תמיד לה' יתברך בין בטיבו בין בעקו כמו שכתוב" "בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר, בוודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי, וכבר הייתה גאולה שלימה". (שם)

ככל שנתרגל לקבל על עצמינו להיות מלאי הכרת הטוב לה' "על ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת", כך נזכה לכוון את עיננו יותר לעין האלקית ונזכה לראות בשוב ה' את שיבת ציון, בהרמת קרן ישראל בשלמות בביאת משיח צדקנו ובחזרת כל עם ישראל לאבינו שבשמיים במהרה בימינו אמן.