טראמפ השאיר כתם רורשך

עו"ד אליקים העצני , ד' בסיון תשע"ז

צילום: Flash 90

"כתם רורשאך" הוא מבחן פסיכולוגי ידוע: מראים לנבדק כתם דיו סימטרי ומגלים את קווי האופי שלו בהתאם למה שהוא "רואה" בכתם. מה שלאחד יזכיר סוס, לאחר ייראה כזר פרחים והפסיכולוגים יודעים למיין אותם בהתאם, גאון או מטורף.

תקרא את "מקור ראשון", וביקורו של טראמפ יצטייר לך כהפתעה נעימה: חמימות שופעת, ידידות אישית מופגנת כלפי ראש הממשלה ונאום מסכם כל כך "ציוני", שכמותו מזמן כבר לא נשמע במקומותינו. הישג אישי נדיר לנתניהו. תאזין לתקשורת העוינת, והביקור ישאיר בפיך טעם מר: מליצות נבובות, הבטחות ריקות, נאומים של דבש שאחריהם העוקץ לא יאחר לבוא.



טוען....

הא ראיה, שר החוץ טילרסון תדרך עיתונאים שהנשיא הפעיל לחץ על שני הצדדים "לעשות וויתורים" ושליחו האישי ג'ייסון גרינבלט שדרש "מחוות ישראליות" כבר חוזר ארצה, מסתמא – להציק לנו עם ה'דיל' המפורסם, ומה יכול דיל להיות, אם לא "שתי מדינות?" ואומרים שדרש להעביר לערבים את הפרוזדור העובר ליד חומש ושא-נור החרבות. ומתי טוכפלד ב"ישראל היום" מביא ידיעה שבליכוד מתכוונים בליכוד לחדש את המגעים הקואליציוניים עם המחנה הציוני, כי "התהליך המדיני" צפוי להתחדש סמוך לפריימריס של מפלגת העבודה, ביולי. הרי לנו "רורשאך טסט" מושלם – האחד ראה שמש זורחת והשני – אש מתלקחת, והפסיכולוגים יחליטו, מי מהם גאון ומי מטורף, האופטימיסט או הפסימיסט.

אלה ששאלו, מדוע יטריח נשיא אמריקני את עצמו לבוא לכאן "אך ורק" כדי להבטיח לישראל את ידידותו, לא התקשו לראות בביקורו בסעודיה אקט של ביטול מדיניות אובמה שנטש את האזור לגורלו ובין היתר הפקיר את ביטחונה של סעודיה מול התוקפנות האיראנית?

אם כן, מדוע אין זה סביר, שבמקביל מצא טראמפ לנכון לתת ביטוי פומבי להפיכת דף גם מול ישראל, שלגביה אובמה לא הסתיר את תפיסתו שכל כולה אינה אלא חתיכת פלסטין שנקרעה מעמה הפלסטיני כפיצוי על מה שחוללה השואה ליהודים? זאת אומרת,שלא מלל סנטימנטלי ריק מתוכן היה נאומו של טראמפ על עם שההיסטוריה שלו בירושלים היא בת אלפי שנים ועכשיו חזר לביתו הקדום, אלא השבת הבסיס הרגשי והאידיאולוגי לידידות אמת בין שתי המדינות, הלא היא ההכרה במהות הסגולית של המדינה הזאת כיהודית וציונית. המפקפקים והמלגלגים מתבקשים לרשום לפניהם שבניגוד לדימוי שלהם, ישראל היא מדינה חשובה בהרבה תחומים, ובראש וראשונה בהבטחת המזרח התיכון כולו לעולם החופשי. כן, ירושלים שווה ביקור, אפילו של נשיא ארה"ב!

את העניין הבא אפתח בשאלה היפותטית, ומראש אדגיש – בדויה, לא מציאותית. מה היינו אומרים, לו השגריר האמריקני הנכנס היה מצהיר כדברים האלה: 'הנשיא יגיע לישראל עם תכנית מדינית, והוא דורש מישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. ארה"ב היא שתחליט והיא שתכתיב'? חזקה על התקשורת שהיתה מפרסמת את הדברים בהבלטת ענק, תחת כותרות ראשיות, הממשלה היתה מתכנסת וישראל כולה – ימין ושמאל, כל אחד לפי השקפתו - היתה נערכת להתמודד עם המצב החדש. עד כאן, חלום הבלהות. המציאות היתה אחרת, ההיפך קרה, ובואו נתבונן איך הגבנו כאשר בעולם הממשי השגריר האמריקני החדש, דיוויד פרידמן, התבטא כך ( ראיון מיוחד ב"ישראל היום", 17.5.17):

הנשיא טראמפ יגיע לישראל "ללא תכנית מדינית ספציפית או מפת דרכים". "אין שום דרישה מישראל להקפאת הבנייה בהתנחלויות". "ארה"ב לא תכתיב...זאת תצטרך להיות ההחלטה שאתם תחליטו לבד.."

אנא, שאלו את עצמכם: איזה כיסוי ניתן להבטחות המדהימות האלה בתקשורת הישראלית? אפס או קרוב לאפס! איזה אימפקט היה לדברים בעולם הפוליטי שלנו? אפס! אתה המאזין, אתה הקורא - הידעת שדברים כאלה נאמרו כל עיקר? איך קוראים לתופעה כזאת? אוטיזם? ואולי דווקא מזוכיזם? מדוע את מה שרע לנו אנו מפנימים ומשמרים כאלו היה אוצר יקר, והבשורות הטובות - איננו יודעים מה לעשות איתן, כי עמוק בתת-התודעה מונחת אצלנו ההכחשה, ההנחה שדברים טובים אינם יכולים לקרות לנו בכלל.

וגם זאת: מי שמציק ומרע לנו, אותו אנו מחשיבים, מי שמיטיב עמנו – אותו איננו לוקחים ברצינות. ג'ייסון גרינבלט נראה כרוקם מזימות נגדנו? הוא אותנטי. את דיוויד פרידמן בקושי מזכירים, כי הוא אתנו בלב ונפש. זאת, למרות שחשיבותו של האיש והמשקל שיש לייחס לדבריו, הומחשו לפנינו בפועל ממש. השגריר התראיין ל"ישראל היום" לפני ביקורו של טראמפ, ומראש הודיע לנו שהנשיא בא ללא תכנית מדינית ספציפית, וכך הווה. עוד אמר:

"הביקור בכותל, הנאום והשיחות עם ראש הממשלה – הכל וריאציות של אותו הרעיון, שלפיו הנשיא מנתק את מה שהיה בשמונה השנים האחרונות וכעת הוא ייתפס גם בפועל וגם בתודעה כפרו-ישראלי...אני מניח שהנאום הצפוי (בתיאטרון, א.ה.) יהיה מאוד חיובי והישראלים ירגישו טוב לגביו".

כל אחת מן המלים האלה התגשמה בפועל, בניגוד לנבואות הנכאים של כמעט כל הפרשנים שלנו. אין לבוא בטענות כלפיהם, לא הורגלנו לפינוקים. אבל כאשר בא השגריר, המייצג את אמריקה, ומבשר בראיון עיתונאי רשמי את ההיפך מן הנבואות השחורות – האין לציבור הזכות לדעת זאת, לכל הפחות?

ולמי שאינו רוצה לדעת, מפני שמתוך מניע פוליטי הוא דווקא ציפה ללחץ אמריקני, אצטט עוד זאת מדברי השגריר: בכוונתו לבקר גם ביהודה ושומרון ולהיפגש עם מתנחלים, אמר, וגם זאת: "ההחלטה למנות אותי כשגריר היתה יותר מכל דבר אחר הצהרת תמיכה בישראל... נבחרתי לתפקיד, כי לנשיא יש אמון בי..."

על פי הדברים האלה, מי שייצא הגאון במבחן הרורשאך שלנו הוא האופטימיסט. אני יודע, קשה לנו עם זה, כי לא הורגלנו לזה, וכבר אמר אפרים קישון 'סליחה שניצחנו'.

ובכל זאת: דונלד טראמפ כינה את אויבינו הטרוריסטים "לוזרס", הגיע הזמן שאנחנו נתנהג כ-"ווינרס"!