כל רשע בא יומו
כל רשע בא יומו

כמו יחזקאל ואיוב ודוד בספר תהלים, גם אסף המשורר עוסק בשאלת היסוד של הצדק האלוקי בעולם. השאלה מהדהדת בחלל נוכח המציאות הקשה אותה חווים בני אדם. על פניו נראה כי המציאות משדרת כי ככל שנהיה פחות מוסריים ונדאג לעצמנו, כך תעלה קרננו, נשיג עושר, כבוד ושלטון, ולא יהיה מי שיוכל להתגבר עלינו.

יתרה מזאת, מי שחומל על הדלים ומנסה להילחם ברשעה, סופו שהוא מפסיד את מעמדו וכספו. מציאות זאת היא בלתי נסבלת בעיני המתבונן, ובמיוחד לאדם המאמין כי יש בורא לעולם המנהיג אותו בצדק ובמשפט, ולא נותן למציאות להתנהל לפי שיטת 'החזק שורד'.

בתנך ניתנו מספר תשובות למציאות זו. יש המבארים כי אין האדם רואה ללבב, ולא כל מי שהוא צדיק בעיני בשר ודם אכן כך הוא, וכן לא כל מי שנראה במבט ראשון רשע איננו עושה מעשים טובים בסתר.

יש המבארים כי דין הצדק של הקב"ה לא מסתיים תחת כיפת השמיים, ולכן אין להסיק מהעובדה שהרשע מצליח והצדיק נכשל - שהעולם הפקר. מועד תשלום השכר והעונש אינו מסתכם כאן למטה בלבד, אלא יש זמן גם לאחר מותו של האדם בו נסגר החשבון.

אסף במזמורנו מבקש לומר כי הצדק האלוקי הוא נצחי. הצלחת הרשעים היא זמנית בלבד. כל רשע יבוא יומו והוא לא ישרוד לעד. אם זה לא יקרה בדרך הטבע, הקב"ה יגדע את קרנות הרשעים (פס' יא). משתרד קרנם של הרשעים, תגבה קרנם של הטובים והצדיקים לנצח.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך