רוחות ההקפאה והרוח האחרת

עו"ד אליקים העצני , י"א בסיון תשע"ז

צילום: Flash 90

בפרשת "שלח" יש צמד מלים שנראה כמו לקוח ממאמר פובליציסטי מודרני: "רוח אחרת".

הרוב, עשרה מבין שנים עשר המרגלים, דיווחו למשה ולעם, שארץ כנען אמנם 'זבת חלב ודבש", אבל - לא בשבילנו: העם היושב בה עז, הערים בצורות, ועל יד הענקים- הנפילים אשר בחברון הם נראו בעיני עצמם, ובעיניהם, כחגבים.

מסקנה: "לא נוכל לעלות!" לעומתם הכריז המיעוט - יהושוע וכלב: אין מה לפחד מעם הארץ, "סר צלו", ולכן: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!"

מבחן היכולת: נוכל או לא נוכל, הגיע לידי מיצוי בחברון ובענקיה. לידם, אלה ראו את עצמם כחגבים, ואלה אמרו - "לחמנו הם". העם נסחף אחרי הלוך הרוח התבוסני והגיב בבכי, בתלונות ובקריאה 'טוב לנו לשוב מצרימה!' להם, הגזירה לנדוד 40 שנה ולמות במדבר היתה מחויבת המציאות, שהרי "לא יכלו". רק הדור שללא פקפוק היה מסוגל להכריז: "נוכל!", הוא ירש את הארץ, ועמו אותם השניים שעמדו במבחן היכולת, ובהם כלב - "עקב היתה רוח אחרת עמו".



טוען....

בששת הימים, כשצה"ל עמד מול שערי העיר פלט שר הביטחון משה דיין "מה אני צריך את הוותיקן הזה?" מסתמא חשש מהאסלאם ומהנצרות שהעיר קדושה להם, וממשקלם של המוני הערבים בעיר. רק בלחצם של מנחם בגין ויגאל אלון הכריע אשכול לטובת ה"נוכל", ולעם ישראל נחסכו אולי עוד 40 שנה במדבר.

עם כיבוש חברון, תפס את מקומם של נפילי חברון וחומותיה הצל הקודר, מפיל האימה, של פרעות תרפ"ט. רק עכשיו, כעבור 50 שנה, מתחילים לצאת מן הטראומה ההיא, ואכן זוועות תרפ"ט דומות כשתי טיפות דם לתיאורי 'עיר ההריגה' של ביאליק ולמחזות מן השואה. הלא בשנת 1929 לא היו פליטים ערבים, התנחלויות, "כיבוש" ומדינה יהודית.

עובדה: פרט לנצר של משפחה אחת, מכל צאצאי יהודי חברון שגרו בה דורות על דורות – אף אחד לא חזר, ורבים אפילו פוחדים לבקר ! לכן, אלו נרתע עם ישראל מלשוב לחברון, היתה זו הפגנת חוסר יכולת מאין כמוה, חזרה אל אותה 'בכייה של חינם' שבכה העם בלילה ההוא, ליל אי-היכולת. ושוב עמדנו בפני השאלה: מניין לוקחים את "הרוח האחרת", שתצעיד את העם אל הארץ המובטחת ולא 'בחזרה למצרים', רוחנית ופיסית?

לכאורה, מה השאלה? זאת ישראל החלוצית, "ארץ ישראל העובדת", מקימת הקיבוצים והמושבים שקבעו את הגבולות, כבשו את השממה וייבשו את הביצות! אלא ש"הרוח האחרת" יצאה מן המחנה הזה הרבה לפני 1967. עוד בשנות ה-50, כאשר הציפו את הארץ גלי עלייה אדירים והמנהיג הנערץ בן גוריון קרא ליישב חבלים חדשים כמו חבל לכיש והנגב, והפקידות לא יכלה להתגבר על הצרכים הבלתי אנושיים של קליטת העלייה הגדולה שהצטופפה במעברות – רק מעטים נענו לקריאה לצאת להתיישבות ולקליטת העלייה. המחנה החלוצי נכשל גם במבחן הארץ וגם במבחן העם ובששת הימים, כשעמדנו בפני העליון שבמבחני הארץ, ארץ התנ"ך, הוא כבר לא היה.

המדינה הזאת, שהובאה לעולם ע"י התנועה הציונית, כשהגיעה למטרתה וזכתה לראות עין בעין את ציון גופה, ועמה את חברון ושילה ובית אל, את עמק דותן ושדמות בית לחם, את ערבות יריחו וארץ אפרים, את כל מחוזות הגעגועים שזיכרונם הביא אותה עד הלום – קפאה לפתע במקומה ולא ידעה את נפשה, ואך כפסע היה בינה לבין חזרה על האמירה הפטאלית: "לא נוכל!" ולו נסוגה באותם הימים מרצון מן המולדת ההיסטורית, מי יודע, כיצד היתה המדינה הצעירה יוצאת מהמשבר הזה, של קיצוץ שורשיה במו ידיה! ממש התבקש באותו הרגע לקום ולזעוק – האין עמנו אף אחד שיש בו הרוח האחרת ??

או אז, כמו מתחת לידיו של במאי גאון, הופיעה קבוצת צעירים תלמידי 'מרכז הרב', חוג שרק מעטים ידעו על קיומו, הרימה את האבוקה שנשמטה מידיו של המחנה החלוצי ונפחה בעם נבוך, שממשלותיו לא ידעו, ועד היום אינן יודעות, להחליט – את אותה הרוח האחרת שהצילה את העם מן האסון של עצת המרגלים. תנועת ההתנחלות לא יכלה למצוא לעצמה כלי לשוני יותר אקטואלי ויותר חדיש מן הסיסמה הישנה: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!"

בקרית ארבע הוקמה ללא אישור ממשלתי (האישור בא כרגיל אחר כך) שכונת גל, החולשת על כביש 60, ולידה מצפה לזכר חללים יקרים. שם המצפה: "רוח אחרת". מנורה חזני, בתו של פורץ הדרך לשומרון, בני קצובר, עשתה סרט על תנועת ההתנחלות וקראה לו – איך לא? – "רוח אחרת"!

והיכן מקומו של ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, האם – בין עשרת ה-"לא יכולים"? 8 שנים הקפיא את ההתנחלות, ועמה את "הרוח האחרת" הגואלת, בגלל אי-יכולת לעמוד מול איבתו של נשיא אמריקני עוין ועכשיו יקפיא בגלל אי-יכולת לעמוד בפני ידידותו של נשיא אוהד?

נתניהו אינו מסתיר שהוא נוהג כראש מדינה שריבונותה מוגבלת, וכל בית חדש בירושלים וביו"ש הוא מגיש לאישור מוקדם, אמריקני. משחקי השלום שטראמפ משתעשע בהם, ולטובתם נתניהו חונק את ההתיישבות, יארכו בוודאי שנים, וכך יהפוך משטר ההקפאות למצב קבע. המועצה העליונה לתכנון שבאישוריה תלוי הכל היא חותמת גומי של ראש הממשלה.

לאחר שהעביר בקבינט החלטה להכשיר אלפי בתי ערבים באזור C ואת המועצה הגביל להתכנס רק אחת ל-3 חודשים, הוא אמור לקצוב שוב ליהודים מכסות של הקפאה, ורק אישור של אלפי תכניות בנייה בהתנחלות היהודית בכוחו להציל עדיין את "הרוח האחרת" המחייה אותנו. הבה נתפלל, שכדי לשמר את הרוח הזאת לא יצטרכו נאמני א"י להיחלץ שוב, והפעם – כדי להחליף את ראש הממשלה.