סליחה שצדקנו

אנו צריכים לקרוא בקול בוטח שהארץ הזו שלנו, יקרה ואהובה עד שממש שווה להסתכן עבורה, להיפצע ולעיתים אף לאבד חיים. בנפשנו הדבר.

איתמר סג"ל , י"ג בסיון תשע"ז

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

לאחרונה פורסם דו"ח שמן במיוחד של נציב קבילות החיילים. מכלל הנתונים החשובים בדו"ח הנציבות בכל הקשור לגדודים המעורבים, לסוגיית הזקנים ולשאר עניינים חשובים הנוגעים לצה"ל, בלט גילוי 'מרעיש במיוחד' אותו חשף נציב קבילות החיילים: בשביל לנצח במלחמה, צריך מוטיבציה. בשביל לחזק את המוטיבציה, טוען האלוף בריק, זקוק החייל לאמונה בצדקת דרכו ובערכי דבקות במשימה.

דבריו של נציב הקבילות מהווים ללא ספק תגלית מרעישה, אך על אף גודל ההברקה, וואלה, אנחנו אמרנו את זה קודם. רבים, ואנכי בתוכם, התרענו כבר לפני שנתיים מה המחיר ומהי המשמעות של סגירת ענף תודעה יהודית, ובאמת סליחה שצדקנו.

לפני מספר חודשים, נשאל מפקד בכיר בצה"ל מדוע איננו מדבר על ניצחון במלחמה והכרעת האויב. תשובתו המפתיעה הייתה שניצחון במלחמה והכרעת האויב הינה אמירה פוליטית. על אותו משקל, עד לפני כשנתיים התקיימו בבית מלון בירושלים, על פסגת הר הזיתים שבתות חינוך עבור צוערים מבה"ד 1, בהשתתפות ובהובלת רב, תלמיד חכם ומרצה בחסד. השבתות הללו היו ידועות כמוצלחות ומבוקשות במיוחד, והמשובים היו מעולים.

לקראת הבחירות האחרונות לכנסת, הופסקו השבתות, בטענה שלקראת בחירות אסור לעסוק בסוגיות פוליטיות. הבינותם? חיילים לא יבואו לירושלים בשבת לקראת הבחירות כי ירושלים זו סוגיה פוליטית. אם זה מעניין אתכם, השבתות לא חזרו לפעול עד היום.

לכן, הנחיות חיל החינוך שפורסמו ביחס למסרים לקראת ציון 50 שנה למלחמת ששת הימים וביקשו להימנע מדיבור על שחרור ירושלים ושטחי יו"ש לא הפתיעו אותי כלל. הן אינן אמורות להפתיע אף אדם שמכיר מה מתחולל באותו חיל האמון על ההדרכה ועל חינוך הדור הבא של צה"ל. כאילו היינו זקוקים להוכחה, רואיין לאחרונה קצין החינוך לשעבר נחמיה דגן שהצדיק את הנחיות החינוך, ולקינוח תקף את הדתיים שהורסים כל חלקה טובה בצבא.

כאשר דיבורים על שחרור ירושלים או הכרעת האויב הפכו דבר פוליטי, כאשר על  חיזוק ערכי המשפחה אסור לדבר כי זה פוגע כמובן בחד המיניים, כאשר שיח על שלמות הארץ מהוה כפירה בעיקר, והביטוי 'צבא יהודי' מוצנע בשל העובדה שמדובר בצבא העם שמשרתים בו גם כאלה שאינם יהודים, אין להתפלא שרמת המוטיבציה לשירות קרבי משמעותי יורדת.

כאשר עיקר העיסוק של חיל החינוך הוא ימי ספורט, סדנאות זהירות בדרכים, מניעה מאלכוהול ומערכי שיעור להכלת האחר, אזי לא מדובר כאן רק באבדן מוטיבציה, אלא בפיקוח נפש של ממש.

אדם אינו יכול להסתער אל הקרב מול כדורים שורקים אם הוא איננו חי בעומק לבו את השליחות למענה הוא נלחם, קל וחומר אם ממלאים את לב בספקות פוליטיות וערכיות ביחס להצדקת זכותינו על הארץ הטובה ועל בניינה, קל וחומר כאשר מילים טריוויאליות כמו 'מסירות נפש' יצאו מהלכסיקון וכמעט שלא נעשה בהן שימוש אם בכלל.

קל וחומר בן בנו של קל וחומר במציאות בה השירות הנוח במודיעין מספק גם ג'וב שמן להמשך במגזר העסקי או בקהילת המודיעין.

על מנת להשיב את המוטיבציה האבודה אנו מחויבים למספר צעדים מידיים. ראשית, יש להקים מחדש את ענף תודעה יהודית בתוך הרבנות הצבאית, כפי שהיה בעבר ואף יותר. בנוסף, על דובר צה"ל לחדול מבזבוז כספי ציבור על שטויות והבלים בצורת סרטונים חסרי עומק ותכלית, ולהכין תכנית לאומית שתעסוק בהסברה משמעותית ועידוד הנוער ללכת לשירות קרבי משמעותי ולמסירות נפש, תוך דחיפה ודיבור ישיר ומפורש על אהבת המולדת, העם והארץ, ללא כחל וללא שרק, ללא פלפול וללא ערפול מושגים.

אנו צריכים לקרוא בקול בוטח שהארץ הזו שלנו, והיא מולדת אבותינו, יקרה ואהובה עד שממש שווה להסתכן עבורה, להיפצע ולעיתים אף לאבד חיים. בנפשנו הדבר.