וימאסו ארץ חמדה

הרב יעקב הלוי פילבר , י"ז בסיון תשע"ז

הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

הברית של האומה הישראלית עם ארץ ישראל החלה משעה שאמר הקב"ה לאברהם: "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך". הברית הזו כבר מתחילתה לא היתה סוגה בשושנים, אדרבא ארץ ישראל נקנית ביסורין, עוד טרם הצליח אברהם לטעת יתד של קבע בארץ ישראל וכבר נאלץ לנטוש את הארץ מפני הרעב. אחריו אבינו יצחק אמנם נצטווה שלא לצאת לחוצה לארץ, אבל גם אצלו לא היו חייו בארץ סוגה בשושנים.

הפלשתים סותמים את בארות המים של אביו, רועי גרר רבים עם רועי יצחק ועושקים מהם את מי הבאר. גם אבינו יעקב נאלץ לברוח מארץ ישראל מפני עשו אחיו, וכשחזר מבית לבן חותנו לארץ ישראל ובקש ליישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, ועל אף הקשיים והניסיונות הללו נשארו האבות נאמנים לארץ לא רק בחייהם אלא אף במותם, כמו יעקב שציווה את בניו: "קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרון החיתי", וכך נוהג גם יוסף המשביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב.

הראשונים שסדקו את הנאמנות של העם היהודי לארץ ישראל היו המרגלים. וכאן עולה השאלה: מה היה חטאם של המרגלים? שהרי אי אפשר לומר שהחטא היה בעצם שילוח המרגלים, אדרבא אנו מוצאים במקרא כמה פעמים את השימוש בריגול את מחנה האויב, כמו משה שנאמר בו (במדבר כא לב): "וישלח משה לרגל את יעזר", וכך גם יהושע שולח חרש שני מרגלים לראות את הארץ ואת יריחו.

ואצל גדעון מוצאים אנו שהקב"ה שולח אותו ואת פורה נערו אל המחנה מדין "לשמוע מה ידברו ואחר כך תחזקנה ידיך". מדוע אין הסתייגות משליחת המרגלים על ידי יהושע או גדעון ומדוע בשליחת המרגלים על ידי משה אנו רואים חטא? המגיד מדובנא בספרו 'אהל יעקב' מסביר שדורו של יהושע וכן דורו של גדעון לא ראו בעיניהם נסים ונפלאות של הקב"ה לכן היו צריכים לשלוח מרגלים לעמוד על הלך רוחו של האויב כמו שמסרו מרגלי יהושע בשובם: "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו", ואין להאשימם על הצורך הזה. כמו כן אצל גדעון שהקב"ה ציווה אותו: "קום רד במחנה ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך".

מפני שאין לו לאדם לצאת למלחמה אם אין לבו שלם נכון ובטוח, ובמצב כזה על האדם לעשות פעולות שלו אשר מהם יתחזק. מה שאין כן דור יוצאי מצרים שראו בעיניהם את המסות והנפלאות אשר עשה ה' במצרים, הם לא היו צריכים חיזוק על ידי שליחת המרגלים. ולפי דבריו החטא היה בעצם שליחת המרגלים.

הרמב"ן בפירושו לתורה אינו רואה את חטא המרגלים בעצם שליחת המרגלים, אדרבא הוא כותב: "זו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצווה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב". (במדבר יג ב) ואם החטא לא היה עצם שליחת המרגלים מהו אם כן חטא המרגלים?

והנה הרמב"ן שם מחדד יותר את השאלה: לכאורה המרגלים אמרו את האמת, התשובות היו על מה שהצטוו. שהרי בקשו מהם לראות את הארץ השמנה היא אם רזה, ועל כך השיבו כי היא שמינה וגם זבת חלב ודבש היא, על השאלה: היש בה עץ אם אין, הם משיבים: זה פריה, כי כן ציווה אותם משה להראותם - ואם כך מה היה חטאם?

ועל כך משיב הרמב"ן: המרגלים נתבקשו להביא אינפורמציה על הארץ, וחטאם היה שהוסיפו את המילה"אפס", ביטוי המורה על אפסות, כאומרים שהדבר נמנע מן האדם ושאי אפשר בשום ענין לבצעו. המרגלים נהגו מנהג אנשי התקשורת שלנו, שתפקידם לספק לציבור אינפורמציה ועובדות, והם מנצלים את הכלי שבידם להשחיל דרכו פרשנות והערכת מצב, וזה היה חטאם של המרגלים לפי הרמב"ן.

גם החתם סופר בספרו 'תורת משה' (שלח, עמ' כב) סובר כי שליחת מרגלים היה דבר הראוי על פי נימוסי המלחמה, מפני שאל לנו לסמוך על הנס אלא להתנהג קצת על פי הטבע. וגם לפי דבריו לא מסרו המרגלים אינפורמציה שקרית, אלא שאת האינפורמציה הזו היו צריכים למסור למשה בלבד, אשר שלח אותם, ככתוב: "וישלח אותם משה", ומשה יחליט איך להשתמש במידע שיביאו.

אבל הם לא נהגו כך, אלא מיד עם בואם "וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל... וישיבו אותם דבר ואת כל העדה", וזאת במגמה ליצור דמורליזציה במחנה ישראל. כך או כך, כבר גילה לנו ספר תהלים (קו כד) שחוסר אמונה והעדר אהבת הארץ הם שורש סיבת חטא המרגלים, ככתוב: "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו". 

הדבר חוזר גם בדורנו בכל הניסיונות להחליש את הקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל ולנסות להביא את הציבור לוויתורים על חלקים מארץ אבותינו על ידי הפחדה שהנה אנו עומדים בפני "צונמי" מדיני וכדומה. יש כאן חזרה מובהקת על חטא המרגלים. מה שרואים אנו בתקופתנו מאמץ בלתי פוסק של האומות לסלק אותנו מארץ ישראל או לקרוע מאתנו חלקים מארצנו, ולדאבוננו משתתפים בניסיון הזה גם מבני עמנו, ובמעשיהם זה הם מצטרפים לניסיון של המרגלים לנתק את ישראל מארצו.

ועל כך כותב הרב קוק בספרו 'אגרות הראי"ה' (אג' צו): "יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם, בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ (ועלינו) בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה [של א"י], והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן מצדנו להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועילוי אור חכמתה ורוח הקודש המתנוסס בקרבה". לכן התשובה למבוכה השוררת בבני דורנו ביחס לארץ ישראל תמצא את תיקונה רק בהגברת החינוך לאהבה ישראל וארץ ישראל ואמונה בתורת ישראל.