הקוד האתי יפעל בשם האיזון
הקוד האתי יפעל בשם האיזון

המרצה לפילוסופיה בקורס ללוגיקה ביקש להדגים לסטודנטים את מהות ההיקש הלוגי. "כל השמאלנים שונאי ישראל, עופר ישראלי (שם בדוי) שמאלן, המסקנה: עופר ישראלי שונא ישראל".

אין לי ספק שאבירי חופש הביטוי האקדמי היו מקימים מהומה - איך מרצה מעז להשתמש בבמה האקדמית כדי להטיל דופי בציבור שלם. איש מבכירי האקדמיה לא היה טורח לפנות לאמצעי התקשורת, ולטעון בלהט שלמרצה שמור חופש ביטוי אקדמי ואסור להכתיב לו את הדוגמאות שבהן ישתמש בשיעוריו. בישראל, כך נדמה, חופש הביטוי שמור למנגנוני השמאל.

הקוד האתי שחיבר פרופ' אסא כשר הוא ניסיון אחרון אולי, להציל את האקדמיה הישראלית, מאובדן מוחלט של אמון הציבור בה בגין הטיה פוליטית מובהקת. אסור שתחת אצטלה מכובדת של חופש ביטוי אקדמי, קבוצה קטנה רעשנית, צעקנית ומיליטנטית תבצע פעילות ענפה של הטפה פוליטית שמאלנית, אינדוקטרינציה וחינוך מחדש.

עולם הרוח היהודי והאקדמיה היוונית לימדונו, שרק מחלוקות אמיתיות וחילופי דעות בשוק הפתוח מבטיחים את בירור האמת. שימוש ציני באקדמיה על מנת לשווק עמדות פוליטיות קיצוניות הוא אנטיתזה לכל מה שאקדמיה אמורה לייצג. אין אקדמיה אמיתית בלי יושרה והגינות, בישראל לצערי חוגי לימוד ומרצים הפכו להיות סוכני דעות פוליטיות. עובדה היא שהזועקים העיקריים נגד הקוד האתי הם מרצים המזוהים עם השמאל.

רוב המוסדות להשכלה גבוהה נשלטים על ידי השמאל. כדי להתקדם במעלות האקדמיה נדרש ליישר קו עם רוח הזמן של הממסד האקדמי. חבר לדעה הביא חבר לדעה וטובים השניים מן האחד. בשנים האחרונות התעצם חרם על ישראל, כולל חרם אקדמי, שאנשי אקדמיה ישראלים תרמו לו משמעותית. מרצים במדעי החברה והרוח הפנימו כי תנאי לפרסום מאמרים בכתבי עת בחו"ל, והזמנה לכנסים, הוא הצגת מדינת ישראל באור שלילי. 

מרצים השתמשו בבמה האקדמית על מנת לתת דרור וביטוי לדעות הפרטיות שלהם, בלי קשר לנושאים הנלמדים ולתכנים הרלוונטיים לקורסים. במספר אוניברסיטאות התקיימו כנסים ודיונים שהתאימו למוסדות השכלה גבוהה ברשות הפלשתינית, במיוחד בא־נג'אח ובביר זית. אנשי אקדמיה השתלחו בחיילי צה"ל והפכו אותם לכובשים אכזריים, מיישמי אפרטהייד.

הגדיל לעשות מרצה שאסר על חייל במדים להיכנס לשיעור שלו. בתחכום רב ובמסווה מעוטר, חוגי לימוד באוניברסיטאות התבררו כחממה לגידול סטודנטים בעלי חשיבה חד־ממדית, פוסט־ציונית. קליניקות עובדות בשירות עמותות השמאל הקיצוני ולעולם לא בשירות עמותות הימין. על רקע זה התעורר הצורך בעוז לתמורה בטרם תשתלט המארה. בזכות הקוד האתי, אני מקווה, ייפתח דיון ציבורי מעמיק ביחס שבין חופש הביטוי האקדמי לבין חופש השיסוי וההטפה. בין רוחב דעת לבין עולם צר כשל נמלה.

באדיבות "ישראל היום"