משל הגפן גרסת תהלים

ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל השתמשו בה להוכיח את עם ישראל, ואילו דוד עולה קומה נוספת בתיאורי משל הגפן

הרב משה כהן , י"ח בסיון תשע"ז

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

הנביא ישעיה בפרק ה מספר משל על כרם שהכורם עיבד אותו והשקה אותו  וגדר אותו מפני המזיקים, ובכל זאת לא הצמיח פירות ראויים. כך בנמשל, הכרם מייצג את עם ישראל שהקב"ה טיפח אותם וציפה שיצמח מהם גוי קדוש - ולבסוף סרחו במעשיהם.

אחריו החזיקו במשל זה ירמיהו (פרקים ב, ו) וגם יחזקאל (טו) ותיארו מציאות  עגומה בה הגפן כל כך נתקלקלה, כך שאין בה כל שימוש ולא נותר אלא לשרוף אותה.

באופן דומה משתמש גם ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי ב'משל הכרם'. אולם, בניגוד לנביאים בוחר ריה"ל להשתמש במשל זה כדי להעצים את הקשר הקיומי בין עם ישראל לאדמתו בארץ ישראל ולתורת ישראל. כדרך שכרם זקוקה לקרקע פוריה שתצמיח אותה ולעבודה הראויה לכרם, ובהעדרם הכרם לא יתפתח כראוי, כך ישראל כאשר הינם בגלות ולא בארץ ישראל, או כשאינם עוסקים בתורה ובמצוות, הם אינם מוציאים את הכוחות האצורים בהם מן הכוח אל הפועל.

כך כותב ר' יהודה הלוי במאמר ב, יב: "לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלהי בבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם בבלעדי ההר הזה".

דוד המלך עולה קומה נוספת ומתאר את הגפן ההרוסה בידי בעלי חיים ופגעי טבע, כמשל לעם ישראל פרי טיפוחיו של הקב"ה, שבאו גויים ואויבים ופגעו בו. כעת הגיע הזמן שיתעוררו רחמיו של הקב"ה וישוב להגן על אותה הגפן כבימי קדם, ויושיע אותם מידי אויביהם.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך