שבוע הספר – ירושה שברוח

הרב אביע"ד סנדרס , כ' בסיון תשע"ז

הרב אביעד סנדרס
הרב אביעד סנדרס
צילום: נועם פיינר

אחת מן חוויות הילדות המכוננות שלי הייתה להגיע לביקור בבית סבי וסבתי ברמת חן ולראות את סבי ז"ל רכון על ספרים.

היה לו סט גדול של גמרא בהוצאת שטיינזלץ שאני זוכר אותו רוכן עליו באופן תמידי, ואני זוכר אותו עומל על כתיבה עם הר של ספרים פתוחים לפניו על שולחן העבודה. כשבגרתי למדתי שהוא כתב הערות לא מועטות בספריו, ויותר מכך, הוא עמל על ספרים של ממש שיהוו גלעד של זיכרון לקהילת יהודי רומניה בכלל ולמשפחתו בפרט, שנרצחו בשואה.

כאשר נפטר סבי ז"ל, הוא הוריש לי לא מעט ספרים. מרבית ספריו היו עם כל מיני סימניות סתומות, הערות בכתב יד קטן שעד היום, כעשרים שנה לפטירתו, לא ברורות ומובנות לי, וכשאני מבין אותן מתחדשת אצלי חדווה גדולה של תחושת גילוי סוד.

אך לסבי ז"ל היה עוד מנהג, ברוב ספריו הוא השאיר הקדשה. באותו סט גמרא בהוצאת שטיינזלץ הוא השאיר לי מכתב שנכתב בו כדלהלן: "ישנם שני סוגי ירושה, ישנה ירושה פיזית של כלי כסף וזהב, אך ירושה זו הנה ירושה מתכלה, אך ישנה ירושה שהנה ירושה שברוח וירושה זו הולכת עם האדם לעד. ספרים אלו שמוגשים לך הנם ירושה שברוח, בספרים אלו גלומים ערכים וחיים שלמים".

כיום, בעידן האינטרנט, אנו מוקפים במלל אין סופי, כאשר האינטרנט החזיר את הקריאה למרכז הבמה. המסרונים, ההודעות - כולם קריאה, אך אינה דומה המילה הכתובה של המסרון ודף האינטרנט, למילה הכתובה של הספר. הספר, נושא בחובו איזו רוח פנימית, נושא בחובו מסר. כל ספר, ולא משנה מאיזה סוג - עיון, סיפורת או ילדים, נושא בחובו פתח לעולמו הפנימי של הכותב, פתח לעולם חדש.

הספר הוא מוקד הזיהוי של עם ישראל, שנקרא 'עם הספר' על שם הספר שלו, ספר הספרים. ספר הספרים גם נושא עמו פתח לעולמו הפנימי של הכותב, לאלוקים. עם ישראל המשיך לעסוק בספר הספרים במשך דורות רבים וכתב עליו ספרים רבים. בספרים האלו, במכלול שלהם, יש פתח לעולמו של הכותב, לעם ישראל.

מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, גם לה יש רוח פנימית שקשה לעמוד עליה. השבטים השונים שיש כאן, הסתירות הפנימיות, לפעמים גורמים לנו להרגיש שהעסק הוא מורכב ומסובך מדי. שבוע הספר העברי הוא הזדמנות, הזדמנות להרגיש ולקבל פתח לעולמם של הכותבים, הזדמנות להיכנס לרוח הסודית של אזרחי מדינת ישראל, הזדמנות לקבל פתח לרוח של מדינת ישראל.

הדוכנים שמלאים ספרים בשבוע הספר, מסמלים פתח לרוח הקולקטיבית של העם, של החברה. הם גם מסמלים לנו את המגמות הפנימיות שהולכות, מתפשטות ומתרחבות במדינה ובחברה, על כלל המגוון שלה - יהודי, דתי, חילוני, רוסי, מסורתי ואף ערבי. הרוח המפעמת משבוע הספר מגדירה לנו את האתגרים וההזדמנויות שעומדים לפנינו כחברה וכמדינה.

ספרים הנם ירושה שברוח, ספרים הנם פתח לרובד עמוק יותר. המילה הכתובה, הספר, נשאר אתנו הרבה אחרי שסיימנו לקרוא או ללמוד אותו. הכניסה לשבוע הספר נותנת לנו את האופציה להיכנס למרחב המילה הכתובה, למרחב הירושה שברוח ופשוט לצלול לרוח הקולקטיבית של מדינת ישראל.

המסר של סבי, אריה אברהמי ז"ל, הולך איתי מאז ועד היום, ואני מתפלל שהמסר ילווה אותי ואת בני ביתי לנצח. הירושה שברוח שקבלתי ממנו, מלמדת אותי עליו, עלי ועל המציאות כולה. כאלו הם ספרים - ירושה שברוח שמגלה את הרוח, רוח שגדולה מסך הספר הפיזי, ירושה שיכולה לגלות גם את הרוח של מדינה שלמה.