סכנה: 'יצהר תמורת ריאד'

עו"ד אליקים העצני , כ"ו בסיון תשע"ז

אליקים העצני
אליקים העצני
פלאש 90

בראשית ברא השמאל את הסיסמה 'שלום תמורת שטחים'. לאחר שהשלום הכוזב טבע בדם, חיפשו תחליפים. כשגילו שאצל הפלסטינים אין פרטנר להתפשט בפניו, ניסו את נוסחת 'יצהר תמורת בושהיר' שמציעה לפלסטינים חלקים מיהודה ושומרון, ובתמורה האמריקנים יעמדו לצדנו מול האיום האטומי האיראני.

כשהתברר שאובמה מכר אותנו לאיראנים, מצא נתניהו מנטרה חדשה: שטחים תמורת – "יחסים אזוריים" עם סעודיה ומדינות המפרץ, כדי שהנשיא טראמפ יוכל להשתעשע עם הצעצוע החדש שלו, "דיל" עם הפלסטינים.

וכאן צריך לדייק: מן הסחורה שבתוך החבילה אנחנו והסעודים נהנים זה מכבר. מה שנתניהו וליברמן מתנדבים לשלם בשבילו בחלקי מולדת – זו האריזה בלבד. מערכת היחסים החיובית בין המדינה הציונית למדינה הערבית הרדיקלית ביותר נרקמה עוד בימי אובמה ואולי לפני כן.



טוען....

נתניהו וליברמן משלמים עכשיו לערבים בעשרות אלפי דונמים ויחידות דיור באזור C, כדי להציג גינונים חיצוניים עם הסעודים – "הכרה", טכסים, יוקרה. מה שמשרת את שני הצדדים באמת, בתכלעס - בתחום הצבאי, הטכנולוגי והמסחרי – בנוי על אינטרסים קרים מול האויבים המשותפים איראן ודאעש, ללא כל קשר עם הקרקס הפלסטיני.

וכאן חשוב להבין: לערבים, ה-"למעשה" מפריע פחות מאשר ה-"להלכה". אדם יכול לחיות ביפו-תל אביב, לתפקד עם היהודים בכל תחום 24/7, אבל נסה להוציא ממנו חתימה כי העיר יפו שייכת למדינת היהודים. דרישה כזאת תפגע בו במעמקי נפשו ותעמיד אותו, גם בעיני עצמו – כבוגד.

זה שנים ישראלים טסים דרך מדינות המפרץ, משתתפים בכינוסים ואירועים שם, מקיימים קשרי מסחר. אין לסעודיה ולארצות המפרץ בעיה להפיק תועלת מן ההיי-טק שלנו ומעמידה אסטרטגית משותפת מול אויבים משותפים. בשביל זה לא צריך לשלם במטבע פלסטיני, אלה יחסים של תן-וקח.

ה"ברוך" מגיע היכן שהישראלי רוצה "להשוויץ", להופיע איתם שלובי-ידיים בראש חוצות. עם זה יש לסעודים בעיה כפולה: פעם אחת מתוך רתיעה רגשית, דתית ופסיכולוגית ופעם שנייה מפני שאותם אויבים משותפים ינצלו כל הפגנה גלויה של מגע וקרבה עם הישות הציונית, ולא כל שכן הכרה, לתעמולה עוינת, להצגתם כבוגדים בעניין הערבי והמוסלמי.

אם מנהיגי ישראל וארה"ב, באיוולתם, יכריחו את הסעודים, בכל זאת להיראות אתנו בפומבי , הם יאלצו אותם להמתיק את הגלולה המרה על ידי הצגת תמורה שיוציאו מאתנו לטובת העניין הלאומי הפלסטיני. התמורה הידועה לנו בינתיים היא כרסום אזור C, כלומר - מה שנשאר לנו אחרי אוסלו.

יש כאן עסקה סיבובית: דונלד רוצה לשחק ב"דיל", אביגדור ובנימין רוצים להתהדר בנוצות של "הישגים אזוריים", סעודיה אינה רוצה להיראות כבוגדת בעניין הפלסטיני. איך מרבעים את המעגל הזה? מאפשרים לסעודים להציג הישגים לפלסטינים משטחי המתנחלים - "יצהר תמורת ריאד"!

מילא המתנחלים, אולם איך מלאם ליבם של נתניהו וליברמן לרכז בקלקיליה, על כביש 6, 50.000 ערבים נוספים? הלא לפי ליברמן – שם יהיה בכלל גבול ישראל! עוד שאלה: האם בשטחי A ו-B אין עוד מקום לבנייני מגורים נוספים? עובדה – ישראל מאפשרת בניית עיר ערבית שנייה, אחרי רוואבי, בין ג'נין וטול-כרם. אם כן, למה צריך לחנוק את היישוב היהודי צופים, הגובל בקלקיליה ולגרוע עוד ממה שנותר ליהודים?

פעילת "מטות ערים", סוזי דים, מדווחת בערוץ 7 (16.6.17) על עוד עשרות אלפי דירות שאושרו באזור C, יום לפני ביקור טראמפ. היא מצטטת מ"הארץ" שהאישורים הוסתרו מעיני הציבור "כדי להימנע מלחצים מצד המתנחלים".

מה שצריך להסב דאגה לנאמני א"י הוא היחס לאדמת ארץ ישראל מצד ראש הממשלה ושר הביטחון. עוד בשנת 1998, בהסכם וואי בארה"ב, העביר נתניהו עפ"י הסכם אוסלו, שבכנסת התנגד לו בשצף קצף, 13% משטח C אל A ו-B, וזאת לידיו של המרצח ערפאת.

ובל נתעלם מניסיונות נתניהו "להרחיב את הקואליציה", ביטוי מכובס להפניית ספינת השלטון שמאלה. כי מה אנו מתארים לעצמנו – בוז'י הרצוג היה אמור להיכנס לממשלה חינם, מבלי לדרוש מחיר במטבע קשה של עוד אדמות מארץ ישראל לערבים? וכעת מדברים בתקשורת על חיזורים אחרי ציפורה לבני – עולה על דעתכם שנתניהו לא הכין לאויבת המושבעת הזאת של ההתנחלויות תמורה על חשבון שנואי נפשה?

ובעוד תחת ידי אביגדור נתניהו ובנימין ליברמן ( הם הולכים עכשיו שלובי זרוע) פלסטין עולה כפורחת – הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל, יוצא בזעקה מרה נוכח סירוב נתניהו לאשר בניית 300 יחידות דיור בבית אל - "למרות שהבטיח לעשות זאת לפני כ-5 שנים, בזמן הריסת האולפנה ביישוב". וגם שלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון, ממש יצא מכליו וכתב לשרי הממשלה "אל תבואו לחגוג אתנו את חגיגות ה-50!" על מה יצא קצפו? "אין בכוונת הממשלה לבנות ולו יחידת דיור אחת בגוש עציון". לו ידע, היה שואל: איפה גוש עציון ואיפה – ה-14000 של קלקיליה?!

זה אולי מייגע שאני מזהיר כמעט בכל טור מפני הסכנה הנשקפת למפעל ההתנחלות מידיו של נתניהו, שכל נכס מדיני שהוא רוצה לרכוש, וכל מכשלה מדינית שהוא רוצה למנוע – תמיד יהיו על חשבון ההתנחלויות. הוא אינו שונא את המפעל, הוא אדיש כלפיו. הוא אינו רואה את עומק השטח של יהודה ושומרון, ההיסטורי, התנ"כי, כחלק מישראל, כי אם כישות זרה, פלסטינית. בחזונו, יש שם למדינת היהודים אינטרס ביטחוני בלבד, שהשטח הזה לא יסכן את השרון והשפלה.

מי שאלה דעותיו, נתניהו הוא האיש שלו. אולם מי שרואה ביהודה ושומרון אדמת מולדת יקרה, המשך עמידתו של נתניהו בראש המחנה הלאומי מסכן את מה שיקר לו.