אופוריית השלום המתחדשת

אופוריית השלום המתחדשת הצליחה לסחוף אל תוך מעגלי הריקוד אפילו אדם מאופק, שקול ומדוד כמו רב-אלוף משה יעלון. עוד בטרם נעצר מחבל חמאס אחד בידי אבו מאזן, עוד לפני שהונמכה באופן משמעותי להבת ההסתה הרצחנית בכלי התקשורת הפלשתיניים, מיהר הרמטכ"ל לבשר ללוחמי צנחנים מגדוד 890, כי קרוב היום שבו לא יאלצו עוד להיכנס לטול-כרם.

חגי סגל , י"ג בתמוז תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
אופוריית השלום המתחדשת הצליחה לסחוף אל תוך מעגלי הריקוד אפילו אדם מאופק, שקול ומדוד כמו רב-אלוף משה יעלון. עוד בטרם נעצר מחבל חמאס אחד בידי אבו מאזן, עוד לפני שהונמכה באופן משמעותי להבת ההסתה הרצחנית בכלי התקשורת הפלשתיניים, מיהר הרמטכ"ל לבשר ללוחמי צנחנים מגדוד 890, כי קרוב היום שבו לא יאלצו עוד להיכנס לטול-כרם.

אחר-כך הוא כינס כתבים והכריז שהאינתיפאדה הסתיימה, כנראה. כתבים צבאיים מדווחים שבדעה זו מחזיקים גם קצינים בכירים, שרק לפני שבוע-שבועיים פקפקו בסיכויי הפסקת האש.

בפעם המי יודע כמה בעשור האחרון מצליחים הפלשתינים לתעתע בצמרת הממסד הביטחוני באמצעות דקלום של סיסמאות שלום ומצג שווא של מחיקת סיסמאות נאצה משניים-שלושה קירות בעזה. לכן נותר רק לקוות שלפחות הדרגים הזוטרים יותר, הדרגים הלוחמים, אינם נופלים בפח. למרות גילם הצעיר (רובם היו נערים כשערפאת הגיע ארצה כאורח המפעל הציוני) הם אמורים לדעת שגורל ההבטחה הזאת יהיה כגורל ההבטחות מהילולות השלום הקודמות. כוחותינו כן ישובו לטול כרם.

הם ישובו לשם לא מפני שאריק שרון עובד על כולם, ולא רק מפני ששר ההיסטוריה נוטה להשאיר אותנו ביש"ע על אפנו וחמתנו, אלא מפני שהפלשתינים אינם מעלים בדעתם לכרות איתנו שלום אמת. הם מוכנים לנצור את אשם לזמן מה, להודנה, לשמודנה, אבל אף פעם לא יחתמו על הסכם שלום רב דורי. הסכם כזה עומד בסתירה לאתגר המכונן של הישות הפלשתינית, אתגר חיסול ישראל, ולכל הפולקלור הפלשתיני. מבחינת אבו מאזן מפת הדרכים היא רק עוד תעלול מדיני בדרך להכרעתנו. בדיוק כמו תעלול אוסלו.

במלים אחרות: הארץ אולי תשקוט לזמן מה, אולי, אבל אחר-כך יתחדש הגיהינום במלוא עוזו. הפסקת האש הממשמשת ובאה תנוצל על ידי הפלשתינים באותו אופן שבו נוצלו הפסקות האש המעטות לאורך תהליך אוסלו. הם יחדשו את מלאי התחמושת שלהם, ישפצו את תדמיתם בעולם, ובעיקר יעסקו בהפקת לקחים מבצעיים מאינתיפאדת אל אקצה. רק לקחים מבצעיים. ואז, כשאריק שרון או יורשו יתמהמהו לספק גחמה טריטוריאלית כלשהי של אבו מאזן או יורשו, שוב תתלקח כאן אש גדולה, וצה"ל ייאלץ להשתלט מחדש על טול כרם ואחיותיה.

בזמנו, כשעזבנו את הערים הללו במסגרת פרוייקט תנו לשמש לעלות, הבטיחו מנהיגי העם לציבור האמהות הדואגות, שחיילינו לעולם לא ישוטטו עוד בקסבות. כל צה"ל זמזם את שיר הפרידה העליז של ישי לוי מהשטחים: "שלום שלום לך עזה/ אנחנו נפרדים/ אשב לי על הפלאזה/ אשכח מהמדים". סמטאות ג'יבליה, שכם וחברון הצטיירו אז כשיא הסיוט הביטחוני, סיוט שכאילו חלף לבלי שוב.

רק אחרי הטבח במלון פארק בנתניה חדרה לתודעת הציבור ההכרה שיש סיוט גדול יותר. אנשים הבינו פתאום, אמנם באיחור גורלי, שבניגוד לסיסמה המפורסמת של השמאל דווקא יש לנו מה לחפש בטול כרם ובסביבה. ב-32 החודשים האחרונים חיפשנו שם מבוקשים יום וליל, חיפשנו בנרות מעבדות חבלה, חיפשנו את הרובים שממשלת השמאל נתנה באיוולתה לפלשתינים.

החיפושים המפרכים הללו טרם הוכתרו בהצלחה מלאה, אך מנהיגינו התשושים והנמהרים החליטו להפסיק אותם עכשיו.

לטובת ניסוי בטחוני מטורף. הוא דומה להחריד לניסוי הקודם: אותו אבו מאזן, אותם "צעדים בוני אמון" ו"תיאומים ביטחוניים", אותה תשוקת השתחררות גלותית מנטל החזקתה של ארץ ישראל. רק אריק שרון כבר לא אותו אריק. הוא שמעון פרס.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.