יהדות פירושה מחויבות לתורה

המאבק הוא על הפרנציפ, על ההכרה בכך שהרפורמה היא יהדות וכיון שזה המאבק, אני מתנגד בכל תוקף לתפלה רפורמית בכתל בהכרה ישראלית.

הרב איתי אליצור , ג' בתמוז תשע"ז

הרב איתי אליצור
הרב איתי אליצור
צילום: עצמי

אני נמנה על אלה שסוברים שאסור לאפשר לרפורמים תפילה רפורמית ברחבת הכותל. אבל את הנימוקים של חברי לדעה אני מתקשה לקבל. אני מתקומם נגדם בכל לבי.

חברי לדעה טוענים שהרפורמים לא חיים בארץ, ולכן אין צורך להתחשב בדעתם בענייני מדינת ישראל. אינני מוכן לקבל טענה זו. מדינת ישראל שייכת לכל יהודי בעולם. ורבים מבין אלה שמגדירים את עצמם כיהודים רפורמים הם אכן יהודים. (חלק מהמגדירים את עצמם יהודים רפורמים הם לא באמת יהודים, ובאלה באמת לא צריך להתחשב).

שנית, טוענים חברי, הרפורמים לא באמת רוצים להתפלל בכתל. הם לא רוחשים כבוד לא לתפלה, לא לירושלים ולא לכתל. התפלה כתל לא מעניינת אותם. הם סתם מבקשים להילחם. הם בכלל לא דואגים לחופש הפולחן של עצמם. כל מה שמעניין אותם זה ללכת על הפרינציפ ולעשות פרובוקציות. ואני משיב: אין ספק שזה נכון, אין ספק שהרפורמים לא רוצים להתפלל אלא לעשות פרובוקציות, ודווקא משום כך אני רוחש למאבק שלהם כבוד.

אני רוחש הרבה יותר כבוד למי שנלחם על העקרונות שלו ועל הנהגת העולם לפי אמונתו, מאשר למי שנאבק על זכויותיו. מי שנאבק על זכויותיו וצרכיו – כבודו במקומו מוזנח, אבל שיעזוב אותנו במנוחה. העולם בנוי מאנשים שנאבקים על עקרונות וערכים. חבל שהאווירה השלטת היום וחוקי המשחק המקובלים היום יצרו מציאות מעוותת שלפיה הכל נאבקים על ערכים ואמונות, אבל הם מתביישים להודות בכך ומנסים להסוות זאת בדאגה לזכויות. אני, כאמור, מעריך הרבה יותר את מי שנאבק על ערכיו.

ולכן אני מעריך את הרפורמים, הקונסרבטיבים ונשות הכתל. כל אלה לא נאבקים על זכותם להתפלל כמו שבא להם, אלא על ההכרה הממשלתית בכך שגם אלה – יהדות הם.

ובדיוק משום כך אני מתנגד למתווה הכותל. אני מכיר בכך שהמאבק הוא על הפרינציפ, על ההכרה בכך שהרפורמה היא יהדות. וכיון שזה המאבק, אני מתנגד בכל תוקף לתפלה רפורמית בכתל בהכרה ישראלית. יהדות פירושה מחויבות לתורה ולאמור בה. מי שרוצה לעשות מה שבא לו ומה שמקובל אצל גויי תקופתו – לא יוכל לטעון שזוהי יהדות. מי שרוצה לטעון שאין לנו מחויבות למה שצווה ה' – לא יוכל לטעון שזוהי יהדות. מדינת ישראל לא יכולה לאשר זאת.

אגב, שתי הטענות ששללנו לעיל, עם כל זה שכל אחת מהן שייכת לתחום אחר, לשתיהן יש אחות קטנה משותפת: הטענה האומרת שאם הרפורמים רוצים שליטה ברחבת הכתל – שיתכבדו ויראו קודם לכן שהם מסוגלים למלא את הרחבה הקטנה שכבר יש להם. כל עוד הרחבה הזאת עומדת ריקה – הם לא יכולים לדרוש יותר ממנה. הטענה הזאת, כאמור, היא האחות הקטנה של שתי הטענות לעיל, אבל דווקא בגלל שהיא קטנה היא יכולה להתקבל. במדינת ישראל יש לרחוש כבוד לכל יהודי ולכל מי שנאבק על ערכיו, אבל שבאמת יאבק. שיראה שהוא כוח.

טענה נוספת שאני שומע מפי חברי היא: "היהודים יתפללו במקדש בהר הבית, והרפורמים יתפללו בכתל". טענה יפה. אבל כיון שהמאבק הוא על הכרה בלגיטימיות של יהדות ללא מחויבות לתורה – אינני יכול לקבל אותה.