"אין לנו על מי להישען" - כך כתבה אסתר וקסמן לאחר חטיפתו של אליהו גוראל בסוף השבוע. בנה של אסתר, נחשון, נחטף ונרצח בידי מחבלים ב- 1994.

לצערי, תחושה זו שאין לנו על מי להישען היא נחלת רבים בתוכנו.

מה שהחל בחטיפת חיילינו בגבול הצפון שעברה ללא כל תגובה ישראלית, דרך הפקרת החייל הפצוע מדחת יוסוף שדימם למוות בקבר יוסף, ועתה נוכח חטיפת האזרח אליהו גוראל – מעורר דאגה של ממש באשר לאחריות המדינה לשלום אזרחיה וחייליה.

"מופז ביקש מדחלאן לסייע בחיפושים אחר החטוף" מדווחים באמצעי התקשורת, ואני מתקשה להאמין למשמע אוזניי. שר הביטחון של מדינת ישראל מבקש "טובה" משר הטרור הפלשתיני לסייע להציל את חייו של הישראלי החטוף?! כבר היינו בסרט הזה, וכולנו יודעים כיצד הסתיים "הסיוע" של ג'יבריל רג'וב בהצלת חייו של מדחת יוסוף. מדיניות זו של ראש הממשלה ושר הביטחון היא בגדר פשיטת רגל ביטחונית של המדינה. אילו הם נדרשו היום לשחרר את החטופים באנטבה, כנראה שהם היו מתקשרים לאידי אמין ומבקשים את סיועו בשחרור החטופים, ואין זה מצחיק כלל. במסגרת מדיניות החולשה וההתרפסות של מנהיגינו הנוכחיים, כבר לא יהיו מבצעי אנטבה.

אילו רצו שרון ומופז להחזיר את החטוף, יחד עם כושר ההרתעה של מדינת ישראל שרוסק על ידם, זו לא הפעם הראשונה, היה עליהם לעצור מידית כל שיח עם הרשות הפלשתינית, לערוך מסיבת עיתונאים שתשודר לעולם כולו ולהודיע בה, כי אם לא יימסר החטוף לידי ישראל בתוך 48 שעות כשהוא בחיים , תקרע "מפת הדרכים" לגזרים וצה"ל יחזיר את כוחותיו מיידית לכל שטחי הרשות הפלשתינית
.
כך הייתה צריכה לפעול מדינה שנושאת באחריות לשלום אזרחיה, וכל שכן כאשר מדובר במדינה היהודית המוסרית ביותר בעולם.

חוששני, כי אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמים.



עו"ד יוסי פוקס הוא יו"ר תנועת היום שאחרי