הפוליטיזציה של הכיפה הסרוגה
הפוליטיזציה של הכיפה הסרוגה

הקוד האתי מציג שרשרת של דרישות והגדרות שמביאות למסקנה שהבעיה העיקרית של פוליטיזציה באקדמיה היא מרצים החובשים כיפה סרוגה. הנה מדוע.

רוח הדברים בקוד האתי ברורה משורותיו הראשונות – פרק א(3)  – "מוסד להשכלה גבוהה יגן על הסטודנטים שלו מפני פעילות פוליטית או פעילות אחרת של חבר הסגל האקדמי שלו החורגת ממסגרת חופש ההוראה במסגרת החופש האקדמי".

"פעילות פוליטית" מוגדרת בפתיח בין היתר ".. כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת...". והקוד ממשיך גם לדרוש ש " מוסד להשכלה גבוהה ......ינקוט בצעדים מעשיים כנגד כל התנהלות היוצרת מראית עין טבעית של הזדהות .. הסגל האקדמי שלה עם פעילות פוליטית"

ובסיכום -  הקוד דורש מהמוסדות האקדמיים להגן על סטודנטים מפני מרצים שמביעים תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית, באופן שיוצר אפילו "מראית עין" של הזדהות כזו.

מהי ההגנה הנדרשת, מהי תמיכה ישירה ב"מראית עין" ומהם הנושאים במחלוקת ציבורית ? יש נושאים מעטים שאינם במחלוקת ציבורית (כמו "אמהות ועוגת תפוחים" בארה"ב), אבל ברור שמדובר במגוון רחב מאוד של תחומים: הסדר עם הפלסטינים, בניית התנחלויות, דיור ציבורי, תקשורת מטעם השלטון, חקירות של בכירים בממשלה, חוקים לסתימת פיות, מסחר ותחבורה ציבורית בשבת, הפרדת דת ממדינה, מדינה יהודית מול דמוקרטית, ועוד רבים אחרים שעולים בדיונים בקורסים בפקולטות השונות.

הקוד האתי מציב רף גבוה. בכל אחד מהתחומים הללו נאסרה על מרצה אפילו "מראית עין" של הזדהות עם צד כלשהו. מרצה בקמפוסים הירושלמים שעל חולצתו מודפסת רשימת קוי האוטובוס בשבת בירושלים פועל בניגוד לקוד.  מרצה הלובש חולצת T עם סמל השלום העולמי, או יונת שלום וענף עץ זית, או דגל הקהילה הגאה מפר את כללי הקוד.

"מראית העין" הזו מטרידה את בנט וכשר כי הם חוששים שהסטודנטים הלומדים מפי מרצה כזה יפעילו צנזורה עצמית ולא יעזו להביע את דעתם מחשש שהמרצה יתנכל להם. התוצאה היא השתקת הסטודנטים. הם יניחו שמדובר באיש שמאל (היונה) או באנטי דתי (להט"ב) אלא אם הובהר אחרת.

זאת, למרות שמי שעל חולצתו מודפסת יונה ועלה של זית עשוי להיות איש מרכז, ומי שנושא את דגל הקהילה הגאה ייתכן שהוא ימני. אבל כולנו חוטאים בהדבקת תויות ומדוע שהסטודנטים יטלו סיכון?  ההנחה מגבילה את יכולת ההתבטאות של הסטודנט וגם מעוותת את הצגת דעותיו בעבודות שיוגשו למרצה. והלא מניעת ההשתקה והעיוות הללו הם לב הקוד האתי.

לכן דרושה הגנת המוסד, קובע הקוד. וכיצד המוסד יגן עליהם? זה קל - ייאסר על המורים להגיע לקמפוסים בלבוש שמסגיר את תמיכתם בנושאים המצויים במחלוקת.  

אלא שזו בעיה שולית שבשולית. מתוך אלפי המרצים במוסדות האקדמיים בישראל יש בודדים, אם בכלל, שמציגים את "שמאלנותם" באמצעות פריטי הלבוש. מספר התלונות על מורים שהטיפו לעמדות פוליטיות גם הוא זניח. תקנונים בכל האוניברסיטאות עוסקים בנושאים הללו מזה שנים רבות. ועדות ההוראה ודיקני הסטודנטים ורכזי הבחינות מטפלים במהירות בכל תלונה על מרצה שפגע בתלמיד בדרך כלשהיא. אבל איש אינו עוסק באקדמיה בקבוצה הגדולה ביותר של מרצים שלבושם – תורתם.

סטודנט שעומד מול מרצה חובש כיפה סרוגה יניח שמדובר במי שעמדותיו הן בסבירות גבוהה - ימניות ואולי אף ימניות קיצוניות (לפי גודל הכיפה).  אמנם  כולנו מכירים חובשי כיפות סרוגות שמאלנים או מתונים אבל יש סיכוי רב יותר שמרצה חובש כיפה סרוגה הוא בעל דעות ימניות.

מדוע שהסטודנט יסתכן מול מרצה כזה ויאמר את דעתו? בעיית הצנזורה העצמית וההשתקה מול חובשי כיפה סרוגה קיימת בהיקף נרחב באוניברסיטאות.  וגם אם המרצה חובש הכיפה הוא תומך מוכר של "שוברים שתיקה"  לא ברור מאליו עד כמה מורה כזה פתוח לדיון ביקורתי בנושאי דת, תחבורה ומסחר בשבתות ועוד נושאים ב"מחלוקת ציבורית מוכרת".

ומדוע לא נזכרת בקוד דרישה להגן על תלמידים מפני חובשי כפות סרוגות ? והלא המרצים הללו הם היחידים שאפשר לאמר שדעותיהם הפוליטיות בנושאים רבים השנויים במחלוקת – מוצגות לראווה על פדחתם, ודאי כך רואים זאת רוב הסטודנטים. מבחינת הקוד, ודאי שמדובר ב"מראית עין" לפחות של עמדה ימנית – כל עוד לא הובהר ההיפך, מפי המורה עצמו.

כך מתעלם הקוד האתי מבעיית הפוליטיזציה העיקרית שנובעת מההגדרות והתביעות שהוא מציג . אם המוסדות האקדמיים אינם נדרשים להגן על הסטודנטים מהשתקה מול חובשי כיפות סרוגות, מדוע הם נדרשים לפגוע במרצים שמציגים בדרכים שונות את עיקרי אמונתם, גם בפרטי לבוש ? האם אין זו איפה ואיפה ? כאשר מדובר בהגנה של המוסד על הסטודנט - במה שונה חולצה עם סמל השלום מכיפה סרוגה ?

לא נקבל קוד אתי שמפלה קבוצה אחת של מרצים מול קבוצה אחרת. לכן, הטענה נגד הכיפות הסרוגות תיעלם כאשר יעלם הקוד האתי.  

פרופ' עמירם גולדבלום מרצה בקורס "רציונליות בתכנון תרופות" ("אבני פינה" באוניברסיטה העברית) שיש בו נושאים במחלוקת ציבורית