רגל נלחצת

הרב חגי לונדין , י"ב בתמוז תשע"ז

אופטימיות. הרב לונדין
אופטימיות. הרב לונדין
צילום: קהלים

בלעם הרשע הוא אדם מאד מוכשר. מתנבא. אומרים חכמים על הפסוק שהוא 'יודע דעת עליון' - יודע לכוון את אותו רגע מדיוק שה' 'כועס' בו בכל יום. כלומר אדם שיודע לזהות באופן מאד חד את נקודות הכשל במציאות.

חכמים מעמידים אותו כאב-טיפוס של בעל 'עין הרעה' לעומת אברהם אבינו שהוא האב-טיפוס של בעל 'העין הטובה'. כאשר בלעם רוכב על אתונו כדי לקלל את ישראל, בשלב מסוים האתון לוחצת את רגלו של בלעם אל הקיר.

מסביר המהר"ל שהאתון היא ביטוי לחומריות המוחלטת, ה'אתוניות' לוחצת את רגלו של בלעם - הצד הנמוך שבגוף, הרגל, אותו איבר שפועל באופן אינסטינקטיבי - הוא 'נלחץ' אל הקיר. בלעם הוא הדמות שחיי היומיום לוחצים אותה. ההתמודדות עם החיים יוצרת עין רעה ותחושת תסכול וקטנוניות, מה שמביא בהכרח רצון לקלל.

אברהם אבינו לעומת זאת, כאשר הולך עם יצחק, הוא 'חובש את חמורו', הוא ביטוי לשליטה על החומריות, להתעלות מעל קטנוניות היומיום וההבטה על המציאות בעין טובה.