משל המערה

אבינועם הרש , ט"ז בתמוז תשע"ז

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

ביום שישי אישרה ועדת המורשת של אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, את ההחלטה שמכריזה על העיר העתיקה בחברון ומערת המכפלה אתר מורשת פלסטיני מוגן בעל חשיבות בינלאומית מיוחדת והעיר ירושלים נבוכה.

גל התגובות והגינויים מהצד הישראלי החל בראש הממשלה וכלה בשגריר ישראל באו"ם הזכיר לי את הבדיחה הידועה על הבחור הלבן והממושקף שלבש את חולצת אוניברסיטת 'סטנפורד' ושנקלע בטעות לאחד מהסלאמסים הדחוסים של 'הארלם''.

בתוך רגע החל הבחור הלבן לספוג מבטי שנאה יוקדים שרמזו לו שהוא לא ממש רצוי בשכונה הזו. מאחר שהבחור רצה בכל זאת לצאת מהשכונה הידועה בחתיכה אחת, הוא החליט לשמור על פיו ולא לפלוט מילה לא במקום. במקום זאת ניסה להקשיב למילים שהאפרו אמריקאים מחליפים בינם לבין עצמם. כעבור דקה הוא קלט שני אפרו אמריקאים שאחד מהם פנה לחברו:

"ווטסאפ ניגר (שחור בסלנג)".

הבין הסטודנט שכך צריך לפנות ומיד פנה לאפרו אמריקאי שבא לקראתו בכדי לשאול אותו איך יוצאים מהשכונה:

"היי, ניגר, איך יוצאים מכאן?". כעבור שעה מסיימת הבדיחה, הבחור הצליח לתפוס טראמפ באמבולנס שהגיע לפנותו למחלקת טראומה ושברים בבית החולים.

ההחלטה של אונסק"ו הצליחה להוציא את ירושלים משלוותה: איך הם מעיזים? מה הם חושבים לעצמם? נראה להם שנוותר על מערת המכפלה?

אבל אם תסתכלו כמה תלמידים מהחינוך הממלכתי ביקרו בשנה האחרונה במערת המכפלה, קרוב לוודאי שתגלו חוסר התאמה בין התגובות המתלהמות של ירושלים לבין החשיבות בשטח שמקבלת מערכת המכפלה בבתי הספר הממלכתיים.

כמו האפרו אמריקאים שיכולים לקרוא לעצמם בכינויים שאינם עומדים במבחן הפוליטיקלי קורקט אבל להתחרפן על מישהו אחר שיעשה את זה, נראה שמה שהקפיץ כאן את משרד ראש הממשלה הוא בעיקר המחשבה ש'הם' יחליטו בשבילנו מה חשוב לנו ומה לא.

"הפעם הם קבעו שמערת המכפלה בחברון זה אתר פלסטיני, משמע לא יהודי, ושהאתר בסכנה. לא אתר יהודי? מי קבור שם? אברהם, יצחק ויעקב. שרה, רבקה ולאה. האבות והאימהות שלנו..." אמר נתניהו.

וואלה?

אז בוא נראה איך משרד החינוך מצליח בשנת הלימודים הבאה להביא למערה יותר בני נוער שיתחברו למסורת ולמורשת של העם שלנו, לאבות ולאמהות מאשר להופעה של ג'סטין ביבר בפארק הירקון.

המציאות מראה שנגד אונסק"ו יש לנו מה לעשות.

אבל 'ההדתה' רחמנה ליצלן, מה נעשה נגדה?