מישהו ירד מהפסים!

מאות מכוניות בשיירה קולנית. דגלים של הרוצחים, צפירת מכוניות, נפנופי ידיים לאות ניצחון, שמחה גלויה ותנועות ידיים.

בעז שפירא , י"ט בתמוז תשע"ז

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

שוב ניסיון לרצוח יהודים, הפעם בגזרת תקוע. הרוצח הערבי תקף ולמרבה המזל חוסל על אתר.

תמה אני מדוע מעדיף הצבא לנקוט במילה "נוטרל" ומדוע הנו מתיירא לעשות שימוש במילה הולמת יותר-"חוסל", שהרי זה הגורל היאה לרוצחים הערבים באשר הם.

לאסוננו, היו אירועים כאלה לשגרה. אין שבוע שבו לא עוצרים ערבי חמוש בסכין באזור מערת המכפלה, אין כמעט יום בו לא מסוכל ניסיון רצח. מדי שנה אלפי פיגועים וניסיונות. פעמים רבות מדי עולה ביד הפראים הללו לבצע את זממם ולפצוע או לקטול יהודים תמימים.

הסוגיה בה ארצה לעסוק הפעם הנה הטיפול בגופות הרוצחים שחוסלו בזירה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה מתקיים מזה זמן רב נוהג נפסד על פיו משיבים את הרוצח המת לידי בני משפחתו ואלה (כצפוי) מאדירים את שמו, מכתירים אותו לשהיד,מקיימים הלוויות "מלכותיות" וברוב עם- הכול שמן למדורת הטרור.

הבעיה הגדולה שאינני מצליח לרדת לשורשה ולהבינה, היא שכול המתואר לעיל הינו מדיניות מכוונת. אינני רואה הסבר אחר. בין אם בפיקוד רופס כנוע ומתרפס בצבא עסקינן ובין אם בהוראה מיניסטריאלית (קבינט,שר ביטחון או ראש ממשלה) בכל מקרה מדובר בשערורייה של ממש, לפי דעתי שערורייה  העולה לכדי פשע , לא פחות.

אין לשכוח שהמאבק מול הרוצחים הללו נמשך עשרות שנים. שוב ושוב מכים בנו הרוצחים הערבים הניאו נאצים של דורנו בלא שעלה בידינו למגר לחלוטין את התופעה המחרידה. למלחמה בטרור פנים רבות ומשולבים בה פעולות מודיעיניות, מבצעיות, הפגנת חוסן לאומי, תקיפות ונחישות וגם אורך רוח. מעל כולן צריכה להיות  מ ד י נ י ו ת!

בין היתר יש כאן מאבק פסיכולוגי על התודעה. במאבק זה יש צורך באמירה ברורה ומהדהדת, אולי בכמה אמירות כאלה- לא מנהלים משא ומתן עם הרוצחים, מכים בהם ללא רחם בכל מקום ובכל שעה, אין שום סובלנות כלפיהם, אין ולא צריכה להיות הפרדה מלאכותית בין "זרוע מדינית" לבין "צבאית"- שהרי כולם נושאים באחריות לפשעים חמורים נגד האנושות וניסיון לרצח עם.

כמובן שלא חלים על הרוצחים המתועבים דיני המלחמה, היחס לשבויים וכיוצא באלה. אין דין חייל הפועל בשליחות מדינתו כדין רוצח תאב דם השוחט ילדים, טובח בזקנים ושופך דמם של חפים מפשע. אם ירצה מאן דהוא להזכיר לי הנאצים יימח שמם וזכרם- ארים הכפפה ברצון- להתייחס אל הרוצחים כמו אל הנאצים- שהרי ההבדלים אינם מהותיים.

לא נשכח לרגע שברגע זה מחזיקים הרוצחים בגופות נעדרי צה"ל ובאזרחים שחצו הגבול לעזה. מה טוב ונכון יותר מאשר לייצר מנופי לחץ ולנקוט הצעד המינימאלי המתבקש- להחזיק בגופות הרוצחים כקלף שישוחרר רק עם השבת חיילינו ואזרחינו?

והנה אנו רואים בעיניים כלות כיצד פעם אחר פעם מוחזרות גופות הרוצחים (כן תרבינה)  לידי משפחותיהם- וההמשך ידוע, ידוע היטב וכואב תמיד.

קחו למשל את הרוצח אותו חיסל כוח צה"ל לפני יומיים כמדומני  בגזרת תקוע. לא חלפו אלא ימים ספורים וצה"ל השיב את הגופה למשפחתו. הייתי שמח לדעת מי האוויל החוזר ומורה לעשות כן. אוויל היא מחמאה ביחס לנזקים אותם גורם לנו מי שמחליט להשיב גופת רוצח- יהא אשר יהא המחליט.

כל מי שיחפוץ ימצא על נקלה את הסרטון בו מתועדת הלוויית הרוצח. לו רציתי לדייק יותר הייתי אומר מסע הניצחון וההסתה בו שמשה גופת הרוצח כלי בידי הרוצחים הבאים לא עלינו, הם והמסיתים אותם לפעולה.

מאות מכוניות בשיירה קולנית. דגלים של הרוצחים, צפירת מכוניות, נפנופי ידיים לאות ניצחון, שמחה גלויה ותנועות ידיים, משאיות פתוחות על גביהן עשרות רוצחים בפוטנציה משולהבים ומשלהבים. השיירה, כך נראה, בלתי נגמרת ומשתתפים בה מאות מכוניות ואלפי ערבים משולהבים. פנטזיה של מרחץ דמים והאדרת רוצחים בחסות צבא הגנה לישראל והעומדים בראש המדינה.

ולמי שטרם הבין את גודל הזוועה- בשעת מסע ההסתה וה"ניצחון" הזה, כל שעת התקיימו, הכביש (שהנו ציר חשוב ליהודים המתגוררים בתקוע וגוש עציון) חסום ליהודים. בבחינת- "תנו לרוצחים הכבוד המגיע להם". כעת משהם מביאים לקבורה את מתם (שלפני יממה רצה לרצוח בנו), הם קודמים- פנו להם דרך !!!!

מומלץ לצפות בסרטון שהרי כבר נאמר שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, בוודאי של עבדכם כאן.



טוען....