מי המנהיג, מנשה או אפרים?

הרב יוסף כרמל , י"ט בתמוז תשע"ז

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

במפקד המופיע בפרשת במדבר תחת דגלם של בני רחל מופיע  אפרים כראש הדגל המערבי ועליו חנו מנשה ובנימין (במדבר ב' יח-כד).

סדר הדגלים נשמר גם במפקד המופיע בפרשתנו ובנימין נמנה עמם. אבל, כאשר הכתוב מונה את בני יוסף, מנשה קודם לאפרים בשונה ממה שמופיע במפקד הראשון.

החזקוני הציע שני פתרונות לכאורה טכניים:

א. "שבכאן הקדים מנשה לאפרים לפי שמספר משפחותיו עדפו על משפחות אפרים ובמדבר עודפות משפחותיו של אפרים על משפחות מנשה לכך הקדים להלן אפרים למנשה". לפי תירוץ זה, העדיפות המספרית היא שקבעה את הסדר.

ב.  "שאפרים ראש דגל ובאותו פרק התחילו סדר דגלים לכך הקדימו אבל כאן שנמנו בשביל חלוקת הארץ הקדים מנשה לאפרים לפי שחצי שבטו לקחו נחלתם תחלה בעבר הירדן".

לתירוץ זה מטרת המניין היא שקבעה את הסדר. המנין הראשון היה לצורך המסע במדבר שהתבצע בסדר הדגלים, לכן אפרים ראש הדגל מופיע ראשון. לעומת זאת המפקד השני היה לצורך ההתנחלות ובני מנשה קדמו לבני אפרים בקבלת הנחלה שהרי חצי שבט זה קיבל נחלה בעבר הירדן המזרחי. לא ברור למה קריטריון זה קובע.

הנצי"ב (בהקדמתו לספר במדבר) הציע מאות שנים מאוחר יותר העמקה בכיוון הפירוש השני של החזקוני. וז"ל: "ונרשם בדעת רבותינו ענין שני הפקודים שבזה הספר. יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר... משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ד' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל, מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במדת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב"ה. וזה השנוי התחיל עודם במדבר בשנת הארבעים כמו שביארנו בפרשת חקת. ...דבהליכות יוצאי מצרים היה אור השגחת ה' מופיע לעין כל, שהוא כבוד ה' ותכלית הבריאה. משא"כ בהליכות באי הארץ היה ההשגחה מכוסה. ורק המביט בעין יפה היה מרגיש בה כמו ההולך בחשכת לילה. או רק לפרקים היה נרגש ההשגחה לעין כל. כמו אור הברק המאיר חשכת לילה.

אכן עיקר ההפרש הזה היה ניכר בשני הפקודים שהיו שני ענינים שוים ונשתנו לפי הליכות ישראל. משום הכי בפעם הראשונה היה על פי סדר הדגלים מד' רוחות כמרכבה לשכינה. והיה אפרים ראש הדגל וקודם למנשה. ולא כן בפקודי פרשת פינחס בשנת הארבעים".

מה שלא ברור לפי הסברו של הנצי"ב הוא, מדוע חילוף בין סוגי ההנהגות האלקיות חייב גם חילוף בין שני בני יוסף.

לכן, אחרי בקשת המחילה, נמשיך לצעוד בדרכו של החזקוני ונשלב את שני הסבריו. באופן עקרוני, אפרים קיבל את ההנהגה מיעקב אבינו שהציב אותו מתחת ידו הימנית וקבע לדורות את ברכת האבות לבנים: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מ"ח כ).

גם משה המשיך את בחירתו של יעקב וקבע "...וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים ל"ג יז). לא תמיד בני מנשה קיבלו הכרעה זו, עיינו בתגובתו של יפתח הגלעדי לביקורת של בני אפרים (שופטים י"ב). 

ערב הכניסה לארץ, עם ישראל חזר אל הגלעד ובני מנשה חשו שהם חזרו הביתה. מי שהדגישו זאת היו בניו של מנשה מפילגשו הארמיה, בני מכיר הגלעדים. כך מפורש בדברי הימים: "...פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד" (דברי הימים א  ז' יד). הדבר בא לידי ביטוי גם במפקד בפרשתנו. וז"ל הכתוב: "בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי:... אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר ... אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: (שם כ"ו כט-לד).

כבר העיר על כך החזקוני: "למכיר בני מכיר נחלקו לח' משפחות אחת נקראת על שמו והאחרת על שם גלעד והשש על ששה מבניו של גלעד".

חלק זה של בני מנשה הוא זה שתפס את ההנהגה, לכן ברור מדוע הוא מופיע ראשון בתקופה זו.

בשבוע הבא, בע"ה, נסביר גם מדוע בנות צלפחד התעוררו בהקשר זה.

הבה נתפלל כי נפיק את הלקח ונבין כי לכל אחד יש את התפקיד שלו. מאבקי הנהגה שפוגעים באחדות אינם מקדמים אותנו לשום מקום.

מתוך העלון "חמדת הימים"