האבכה בחודש החמישי?

אסף פריד , כ' בתמוז תשע"ז

אסף פריד
אסף פריד
צילום: עצמי

השנה שנת ארבע לדריוש מלך פרס, רק כמה עשרות אלפים של יהודים חזרו לארץ עם עזרא הסופר מספר שנים קודם. רוב מניינו ורוב בניינו של העם נשאר לשבת על בבבל.

אבל העולים שהיו מיעוט קטן מעם ישראל מקימים בהנהגת עזרא וזרובבל, את מזבח ה' ההרוס, מחדשים את עבודת הקורבנות ומתחילים בבנין הבית.

הבית אותו הם בונים עלוב ביחס לבית הראשון שחרב 70 שנה קודם, והזקנים שראו את הבית הראשון בתפארתו טרם חורבנו, עמדו בוכים ביום חנוכת הבית החלקי הזה.

גם הבניין המועט הזה נתקל בקשיים. הגויים שניצלו את הואקום שנוצר בארץ בזמן הגלות, לא מותרים בקלות על המעמד שתפסו בארץ הקדושה הריקה מיהודים. הם עושים כל מאמץ לחבל בבניין הבית. מאמץ שנעשה רובו מול מלכי פרס, שמיהרו והוציאו "צוי הפסקת עבודות" בעקבות שיטנות והלשנות. אבל לא רק במישור הדיפלומטי היו לשבי ציון קשיים. הגויים שפלשו לארץ לא בחלו גם באלימות. נערי נחמיה שעסקו בקימום חומות ירושלים נאלצו לעבוד ביום ובלילות לשמור. גם בעת עבודתם ממש נאלצו להגן על עצמם "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח".

מדוע לעבוד ביום ולשמור בלילה?

מדוע אותם העובדים צריכים לבנות ביד אחת ולאחוז בחרב ביד השניה?

אין מספיק פועלים? אין מספיק שומרים? היכן היה כל העם?

על זה כבר ענינו, רובו המוחלט של העם העדיף להישאר בבבל ולא לקחת חלק בבניה ובמלחמה.

בדיוק באותם ימים, שלחו אנשים צדיקים מבבל שאלה לנביא זכריה שישב בירושלים "האבכה בחודש החמישי?", האם יש לצום בתשעה באב בחל בחודש החמישי מניסן?

השאלה כל כך מקוממת ועצם העיסוק בה  מעיד על ניתוק מוחלט. במקום לקום לשנס מותנים לאזור כגבר חלציים ולהצטרף למעטים שנושאים על גבם את משא הבניין והמלחמה, אתם שואלים האם לצום בתשעה באב? לא רק שאינך נושאים בעול עם אחיכם, אתם גם לא רואים שום חשיבות במפעל שלהם, למרות חידוש העבודה ולמרות התחלת הבניין. כל זה כלום בעיניכם.  אתם ישבים בבבל ומתפלפלים  האם צריך לצום.

תשובת ה' ביד הנביא אירונית  ומרירה "אֱמֹר אֶל-כָּל-עַם הָאָרֶץ וְאֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר  כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי? וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים" או במילים אחרות, לא  לי הצום, אמר ה', הצום הוא בשבילכם ולא למעני.

השבוע התחלנו את ימי בין המצרים ושוב אנו עוסקים בדיני אבלות, במנהגים השונים של העדות השונות, דנים האם מותר לטייל בתשעת הימים ומה אוכלים במקום בשר. האם מברכים שהחיינו על פרי חדש והאם מותר לארס אישה.

שכחנו לגמרי את מטרת האבלות והפכנו את האבלות לערך בפני עצמה.

אלפיים שנה בכינו

חמישים שנה חיכינו

הגיע זמן הבניין

כמאמר הנביא חגי "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'"