וואלס עם מלאך המוות

אבינועם הרש , כ"ה בתמוז תשע"ז

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

לפני חודש נפטר אוטו וורמבייר,  שמשום מה נראה שמותו הטרגי פשוט  עבר לנו מתחת לרדאר. 

בין אליעזר פישמן ופרשת הצוללות, פספסנו את אחד מהסיפורים העצובים ביותר שהעולם נחשף אליו לאחרונה:

וורמבייר, סטודנט יהודי אמריקאי שאף הגיע לארץ מטעם 'תגלית', עלה למצדה וקיבל שם עברי נסע לטיול לסין ומשם החליט לנסוע לצפון קוריאה לטיול של חמישה ימים דרך סוכנות הנסיעות:  "יאנג פיוניר טורס"  שמשווקת את עצמה כ"חברת נסיעות זולות ליעדים שאמא שלכם תעדיף שתתרחקו מהם" עם הסיסמה "זה המסע שההורים שלך לא רוצה שתיקח!"

כשהגיע לשדה התעופה  סונאן' בכדי לחזור לסין, נעצר וורמבייר לאחר שמצלמות האבטחה של בית המלון בו השהה, תיעדו אותו כשהוא גונב כרזת תעמולה. תעלול שעלה לו ב15 שנים בכלא כולל עבודות פרך.

כתוצאה מכך הוא נכלא ממרץ 2016 עד יוני 2017 לאחר שהואשם ב"פעולות איבה" לפי סעיף מספר 60 לחוק הפלילי בצפון קוריאה. לפי בית המשפט, הוא עבר עבירה "שעולה בקנה אחד עם מדיניותה העוינת של ממשלת ארצות הברית (כלפי פיונגיאנג), בניסיון לפגום באחדות העם אחרי שנכנס כתייר" . ( סוכנות הידיעות AP)

העניין מבחינתו הסתבך משמעותית לאחר שוורמבייר מצא את עצמו כצעצוע ניגוח על הלוח הגיאופוליטי בין שני מעצמות: ארצות הברית שבדיוק הטילה סנקציות על משחקי הגרעין של צפון קוריאה שמצידה הבינה בדיוק את פוטנציאל הנכס האנושי שיש בידה.

כל מאמצי הדיפלומטיה האמריקאית לשחרר את וורמבייר נכשלו ואף הודאתו של וורמבייר בסרטון הקשה לצפייה:

בו הוא נראה מודה במעשיו, מתחנן על חייו ובוכה, נכפה עליו לפי האמריקאים עליו לאחר שפיונגיאנג החליטה למשוך בחוטים של הבובה האמריקאית החדשה שלה.

בזמן מעצרו נכנס וורמבייר לתרדמת, לטענת הצפון קוריאנים בגלל  בוטוליזם (הרעלה נדירה הנחשבת לקטלנית ביותר שחיידק  יכול לייצר: גרם אחד מספיק להריגת  מיליוני בני אדם) וגלולות שינה. האמריקאים לא קנו את זה ולטענתם התרדמת של וורמבייר נגרמה לו כתוצאה מעינויים והתעללות קשה שעבר בכלא הצפון קוריאני.

כששוחרר לאחר 18 חודשים הועבר וורמבייר במצב תרדמת לבית החולים של אוניברסיטת סינסינטי ואובחן שם כסובל מפגיעה ניורולוגית חמורה.

לאחר ששה ימים מחזרתו לארצות הברית, נפטר אוטו וורמבייר והוא בן 22 בלבד.

*

צמרמורת עברה בי כשנחשפתי לסופו הטרגי של וורמבייר. ניסיתי להבין מה גרם לו לעשות את התעלול הזה:  בהודעתו הסביר וורמבייר שניסה לקחת את הכרזה בשביל אמא של חברתו שרצתה לתלות אותה בכנסייה וכן שהובטח לו עבורה מכונית בשווי עשרת אלפים דולר.

במידה וייעצר,  כך סוכם איתו מראש, אמו תקבל סכום של 200,000$ ומאחר שמשפחתו הייתה בקשיים כלכליים הוא החליט ללכת על זה. (nrg. 16/3/2016)

לאחר מכן שמעתי שאת אותה הכרזה, היה יכול וורמבייר להשיג במחיר הרבה יותר נמוך מאשר חייו בחנות מיוחדת שמתמחה במזכרות מאין אלו.

בחכמת הינשוף שלאחר מעשה, זה מאוד מפתה לשאול את וורמבייר:

"ברצינות? שכחת איפה אתה נמצא? אתה באמת רוצה להתאבד?"

אבל במה בדיוק שונה תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לטעות הטרגית שעלתה לוורמבייר בחייו מההחלטות הקטנות והיומיומיות האלו שאנחנו עושים בכל פעם מתוך חטא ההיבריס, שלנו זה לא יקרה כי אנחנו הרי מעל לנסיבות החיים והזמן?

המשיכה שלנו לפלרטוט המסוכן עם מלאך המוות שמתבטאת בלקיחת סיכונים מיותרים מגיעה ממקום הרבה פחות אחראי מאלו שקיבל וורמבייר:

לו לפחות הייתה סיבה רציונלית, אבל איך תסבירו את אלו שנוסעים לסיני כדי לשתות את שמורת האלמוגים היפה בעולם בחצי חינם?

סיכונים? דפדפו הלאה. כבר תרמנו.

וורמבייר לא האמין שמצלמות האבטחה יקברו אותו בסופו של דבר. או שהיה לא היה בכלל מודע להם.

אנחנו לא מאמינים שהרגעים הללו, בהם אנחנו מורידים את העיניים מהכביש בכדי לסמס משהו קצר יהיו אלו שחלילה יהרסו לנו את החיים. או למישהו אחר.

לא שהיינו צריכים את מותו הטרגי של וורמבייר בכדי לדעת שלפעמים יש החלטות שאין דרך לחזור מהם, אבל אין ספק שהשתלשלות העניינים (הערנות של הצפון קוריאני שיושב ורואה את סרטי מצלמות האבטחה) שהובילה לסוף הנורא, שוב פעם הוכיחה לנו שיש בחיים החלטות שאנחנו במודע מפקיעים את השליטה מידנו ומוסרים אותה לכוח הגורל ואז כל מה שנותר לנו זה רק להתפלל.

ולפעמים, עצוב לומר, גם זה כבר מאוחר מידי.

יהי זכרו ברוך.