חשבון הנפש של רוצח בשוגג

הרב שמעון אמור , כ"ו בתמוז תשע"ז

הרב שמעון אמור
הרב שמעון אמור
צילום: יח''צ

חומש במדבר מגיע לסופו בפרשיות ההתנחלות, מעשי בני-גד ובני ראובן, ורוצח בשוגג וערי מקלט. מה העניין בסיום כזה? הרי חומש במדבר רצוף בפרשיות מורכבות לא מעטות. נכון הוא שהכל הכנה לכניסה לארץ, אבל היה ראוי לסיים את הספר במסר שיש בו העצמה חיובית ומעודדת.

מפני מה זה לא כך? האם ישנה קורלציה בין פרשיות אלה, לתזמון קריאתן בימי בין המצרים בהם אנו עומדים? נראה כי סיום ספר במדבר מדבר על יסוד היסודות בקיום חברה אנושית, והוא צלם אלוקים.

רוצח בשוגג - גולה לעיר מקלט, רוצח במזיד - נידון ונענש. מה משמעות הגלות של רוצח בשוגג עד מות הכהן הגדול? ידו שימי הגלות בעיר מקלט, עניינם הוא חשבון נפש אמיתי ועמוק. הרצח הזה מלמד את הרוצח ואותנו כבני אדם להתבונן במשמעות צלם אלוקים וצורתו, ולהבין שהוא נזיר הבריאה, שהוא האדם. בלי אדם אין עולם. ובלי אדם, אין אדמה ואין אדמת הקודש. צורת אלוקים מכובדת הוא האתגר של כל האנושות כולה.

אנו חייבים להפנים שהראייה וההסתכלות האחד על השני, תמיד יש בה צורך לחיבור, לקשר ולמכובדות. "איזהו מכובד - המכבד את הבריות", לא זה שמכבדים אותו אלא זה שמכבד, שיש בו ויש לו כח והבנה עמוקה שצלם אלוקים זוהי מעלת האדם, שכל הזמן היא לנגדנו ולנגד עיננו. אם תכבד – תיזהר, אם תכבד – סימן שאתה במקום הנכון ביחס שלך לזולתך. וכבוד זה, דורש רק חשיבה ותשומת לב.

נדמה, שדברי ה' אלינו "אין אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה", הוא היעוד והמסר. וודאי ודאי בימים של בין המצרים, שהדרישה בהם היא לראות אנשים כבניו של ה' ויצירי כפיו. תכבדו את הצורה וממילא מימושה וחיזוקה של הצורה יחייב, ואז לא רוצחים לא בשוגג ולא במזיד!