אם איננו באים להר ההר בא אלינו

יעקב נתנאל , כ"ט בתמוז תשע"ז

ערוץ 7

שלוש מילים העבירו צמרמורת בגבם של יהודים מכל העולם. אותן מילים היו גם החלוצות בטרגדיה שעובר עם ישראל מזה יובל שנים.  

'הר הבית בידינו' הכריז מוטה גור, אך עוד באותו היום הורה שר הביטחון דאז, משה דיין, להוריד את דגל ישראל מעל כיפת הסלע. מסדר הסיום של המלחמה נערך בסמוך למקום המקדש, אך ימים ספורים לאחר מכן גובש על ידי אותו משה דיין הסטטוס קוו הפעיל עד היום במתחם ההר, המדיר למעשה כל פעילות דתית יהודית ממתחם ההר.

לאנרגיות האדירות ולכיסופי הקודש שהלהיטו את רבבות אלפי ישראל לאחר הנס האדיר נמצא פתרון בדמותו של קיר התמך של הר הבית - רחבת הכותל המערבי. באופן סמלי נקבע בהחלטת הסטטוס קוו מאותם הימים כי 'משיעלו בכניסה להר הבית מתפללים יהודים, יופנו על ידי כוחות הביטחון לכותל המערבי'.

בעוד שעל רמת קדושתו של הר הבית ליהודים אין כל חולק, הרי שכלפי האסלאם המקום אינו כה קריטי מבחינה דתית. תככי חצר, שיקולים פוליטיים ומקור לא בהיר בקוראן לגבי מסעו, כביכול, של מוחמד אל השמים מ'המסגד הקיצוני' משמשים בו בערבוביה.

דפי ההיסטוריה יתקשו להכיל את הנתון הזה. מדינת ישראל בעשור השני של שנות האלפיים למניינם, במקום המצוי תחת ריבונות ישראלית, רשאים המוסלמים לכרוע אפים ארצה בהמוניהם ולנהל את תפילותיהם בלי שום הפרעה, בה בעת שבאותו מקום עצמו מזנקים שוטרים ערבים על יהודי הנושא תפילה חרישית, בגיבוי ובעידוד של משטרת ישראל. היטיב לבטא תחושות אלו הרב גורן 'החלטה זו זעזעה אותי עד עמקי הנפש.. המקום המקודש להיות בית תפילה לכל העמים הוא היחידי על פני כדור הארץ שאסור ליהודי להתפלל...'.

אין ספק כי חרדת הקודש ממקום המקדש ואיסור הכרת הרובץ על הנכנס למקום העזרה שלא בטהרה, אפשרו את העמקת האבסורד, ואת חיזוק מגמת השתלטותו של הווקף על רחבת ההר. רבים מגדולי ישראל אסרו על הכניסה להר. מנגד, בשנים האחרונות הולכת וגוברת בגיבוי רבנים חשובים, המודעות לכניסה אל ההר בטהרה.

מחקר שנעשה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מגולל את סיפורן של דרישות חוזרות ונשנות של יהודים הרוצים לחונן את עפרו של ההר, ואת אחיזתה העיקשת של המדינה באותו סטטוס קוו. מה לא נעשה כדי לטהר את השרץ? מיטב ארטילריית ההפחדה וצווי משטרה תמוהים ולא דמוקרטים, אפילו צו מנדטורי בן כמאה שנים העונה לשם הלא מחמיא  'דבר המלך', מככב בנימוקיהם הנכבדים של השופטים הנכבדים שדחו שוב ושוב את הדרישה לבוא אל ההר.

כמה סמלי שבלי שננקוף אצבע ובעל כרחנו, ערבים מבצעים רצח ברחבת הר הבית, מבעירים את ההר ומעלים את המודעות אליו בכל רחבי העולם בעיצומם של ימי בין המצרים. כמה עזות מצח יש בדרישה להסיר את המגנומטרים מהר הבית, כאילו אלו לא הפכו לחלק משגרת חיינו בצל הטרור האסלאמי, וודאי שבמקום רגיש כמו הכניסה לכותל עוברים כולנו דרכם בלי פוצה פה ומצפצף (למעט המגנומטר עצמו). הסערה הביזרית הנוכחית שהגיעה עד לפתח הממשל האמריקאי מראה שוב, שמה שלא נעשה, ה' מחזיר אותנו לסוגיות היסוד.

לפני מאה שנה ברחנו מהיהדות, והיא רדפה אחרינו עד כבשני אושוויץ. כיום אנו בורחים מההר, וההר רודף אחרינו.

מדינת ישראל אוחזת בהגדרה הסכיזופרנית של 'מדינה יהודית ודמוקרטית', ומפתחת את הבלבול ואובדן הזהות לרמה של אומנות. המציאות הלוהטת מזכירה לכולנו שגם אם נרחיק לכת, ההר הוא הבית.