מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא    

שני סוגי אויב אכזר, האחד בניכר, אי שם באירופה ורוסיה הרחוקות, והאחד כאן אצלנו בארץ חיינו.

הרב משה (מוסא) כהן , א' באב תשע"ז

ערוץ 7

רבים מבני הנוער שלנו יוצאים לפולין, ללמוד על האויב הרע והאכזר, לדעת עד היכן מגיעה שנאת ישראל וכמה חשוב שנהיה חברה מלוכדת וחדורת אמונה, מלאי רצון לתרום לתקומת עם ישראל בארצו, להתחבר לעצמנו ולזהותנו ועוד ערכים רבים ונעלים.

ואולם אחרי שבחסדי ה' חזרנו לארצנו ואנו עם בארצו, הסיכוי לשואה נוספת הוא אפסי. אין אפשרות נראית לעין להשמדה. גם אם למאן דהוא ישנה מחשבה שהדבר ריאלי, אין כל כך מה לחנך בזה, מלבד למי שבידו יכולת ההפעלה לנשק כבד מנגד כדוגמת השמועות על הכור בדימונה וכדומה.

מנגד, הרצח הנורא בנווה צוף מחזיר אותנו מיד לתיאורי מאורעות תרפ"ט בחברון. שכנים מהרחוב הסמוך, פועלים שמתפרנסים ביישוב היהודי, עם חלקם אפילו יחסי שכנות לא רעים, הופכים ברגע אחד לשוחטים ולקצבים, אנסים ושודדים, צמאי דם וחסרי כל רגש.

שנאה זו לא נולדה רגע קודם, שנאה זו לא נוצרה מאירוע נקודתי זה או אחר, קטן או גדול. בהשלכה אלינו היא אינה עניין של מגנומטר או בידוק במחסום. זו שנאה של חינוך ודרך חיים, של אמונה וצורת חשיבה. זו צביעות שמוסתרת בשגרה בהעמדת פני תם שמאחוריה רצון לדם. זה לא חדש, וכבר מראשיתו של עולם נאמר "על חרבך תחיה".

שני סוגי אויב אכזר, האחד בניכר, אי שם באירופה ורוסיה הרחוקות, והאחד כאן אצלנו בארץ חיינו.

העיסוק בעבר – תפקידו לתת לנו לימוד והדרכה, מסר להפנמה, שאם לא כן, הם חסרים מאוד ואולי גם חסרי טעם. כל חגי ישראל ע"פ חז"ל, הם להעצים את הכאן והעכשיו על בסיס האירוע ההיסטורי. להתחדש בקבלת התורה שלי היום על בסיס מתן תורה דאז, להתחנך לאמונה גדולה בפסח על בסיס ההיסטוריה של יציאת מצרים. וכן על זה הדרך.

אנחנו עסוקים בחינוך, לחנך את תלמידנו וילדינו לאהבת ישראל גדולה, לשמירת העם מכל צר ואויב ומתנקם. ככל שתודעת האויב תהיה נטועה באנו טוב יותר, כך נדאג מתוך אהבתנו לעמנו, להישמר מהאויב הרע והאכזר.

לעומת זאת , לצערנו הרב, שחיטה בסכין, ירי בגב, עריפת ראשים, שריפת בתים על יושביהם ועוד זוועות מהאויב החי בתוכנו כגידול ממאיר, הם אירועים שכיחים, ואין שנה שאין בה אירועים קשים כגון אלו.

השנאה היא דבר שאנו כעם אוהב, בורחים ממנו, איננו אוהבים להשניא מישהו על אחרים. ובכל זאת, ישנם אויבים ושונאים, לכן קל לנתב את השנאה הזאת לאויב הרע והאכזר שנמצא אי שם בארץ ניכר, לפני שנים רבות, וירטואלי, נקי ולא מזהם את המחשבות העכשוויות.

שנאת האויב הרע והאכזר שחי בתוכנו היום, בשכנותינו, בתוך בתינו, קשה הרבה יותר. מורכבת ולא פשוטה. מורכבת, כי ייתכן שלא כל הכפר חושב כמו הרוצח מבצע הטבח. מורכבת, כי הם בונים לנו את הבתים, נמצאים בבתי המרקחת ובכל מקום אפשרי ונראים טובים ונחמדים. מורכבת, כי יש השלכות של כאן ועכשיו לשנאה הזאת, וזו לא דרכנו בנפש ובחיי היום יום.

אומנם התורה מצווה לשנוא אנשים כמו מסית ומדיח, ובטח אויב טובח. אבל הדבר קשה לנו לביצוע. לאחר כל פיגוע קשה אנו עדים עד כמה החברה הסובבת את המפגע תומכת במעשים, ובוודאי שלא מגנה אותם, ובכל זאת אנו מתקשים לעורר בלבנו שנאה למי שחי בקרבנו.

בנים יקרים, צאו למסע לפולין אם בזה בחרתם, אתם או הוריכם, התמלאו בכל מה שניתן ללמוד שם. יחד עם זאת, אם בוערת בכם אהבת ישראל אמיתית, תשקיעו לפחות את אותו הזמן והמאמץ, אתם והוריכם, אתם ומחניכם ללימוד האויב מתרפ"ט ומאז ועד ליל שבת האחרון.

ככל שנפנים טוב יותר את היותו אויב רע ואכזר, כך נציל בפועל ממש נפשות מעם ישראל ממוות או מפגיעה אחרת, נקדם את הטוב בדור הגאולה בו אנו חיים ונביא ברכה לארצנו ועמנו, נתחבר לתורת ישראל המצווה על כל זה ונרבה חיים ואהבה.