חוצפה בירדן תשגה

בעז שפירא , א' באב תשע"ז

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

מזה שנים הרבה שאינני מבין את היחס שלנו לירדנים. כבר בימים עברו דומה היה שקברניטי המדינה נוטים חסד לחוסיין האב.

סיפורים על ריבוי מפגשים "סודיים", הצגת המלך באור חיובי, הדגשת מזגו ה"פייסני" ואורחותיו כ"רודף שלום". מעולם לא הבנתי זאת.

הגיעה מלחמת ששת הימים ומהר מאד התגלה פרצופו האמיתי של "שוחר השלום המפויס". למרות מסרים דיפלומטיים למכביר לנוכח ההיערכות הירדנית למלחמה לא יכול היה חוסיין לכבוש את יצרו ובהגיע אליו שמועות על "הצלחות מצריות" בקרבות החל בהרעשת החזית עם ישראל לאורך כל הגבול כמעט. תוצאת המלחמה ההיא ידועה.....

חלפו שנים הרבה ונחתם הסכם השלום עם הממלכה. בעוד שברור היה האינטרס להרחיב את בסיס המדינות הערביות עמן יש לנו יחסי שלום, גם אם מדומה, הרי שכלל לא ברור היאך הסכמנו לתנאי ההסכם ההוא. מסירת השליטה בהר הבית לוואקף, כניעה לתנאים ירדניים, העברת מים לירדן ועוד....כל אלה אינם מובנים, בהתחשב בתמורה הדי עלובה בה זכינו.

שהרי ידוע ומפורסם שהסכם השלום עם הירדנים הוא מאולץ, קפוא ונטול סממני שלום אמיתיים. אין תיירות שוקקת, הסחר מאד מוגבל, העוינות מהצד הירדני ובפרט מהאזרחים מתקיים ברמה גבוהה כתמיד. לא זאת אלא אף זאת, המלך עבדאללה נוהג בנו, לפחות בפומבי, כאילו היינו אויב ממש ומנהל מולנו מלחמה קרה בניגוד לאקלים החם השורר בבקעה ומזרחה.

וממה נפשך- המשטר בירדן הוא סוג של מונרכיה כפויה המושלטת בכוח הזרוע. ה"דמוקרטיה" שם היא הצגה (מהטובות שיש) ואינה מכסה על שליטתו בכוח הזרוע של המלך הינוקא שנכנס לנעלי אביו ומהלך בהן בצעדים מהוססים.

אמרנו עוינות ונדגים: הכול זוכרים את הטבח בנהריים, לא הכול זוכרים את יחס ה"ממלכה הירדנית"  למקרה. למעט ביקור תנחומים מתוקשר של חוסיין – כל גורמי הפנים, מערכת המשפט, האליטה הצבאית ובוודאי העם הירדני, כולם כאחד הביעו הזדהות עם הטבח וסנגרו על הרוצח.

לאחר שישראל ניסתה לחסל את הארכי מחבל חאלד משעל עמדו הירדנים על רגליהם האחוריות ודרשו בחוצפה ובמפגיע שורה של מחוות ישראליות כ"פיצוי" על המעשה, בכללן שחרור אבי החמס אחמד יאסין יימח שמו וזכרו, מי שליבה את השנאה לרמה שגרמה לאלפי  נרצחים ונפגעים יהודים.

לימים עם פרוץ מעשי הרצח של הערבים ברחבי ארצנו בשנת 2005 נמנעה ירדן לאורך זמן מלשגר שגריר לישראל, למרות הסכם ה"שלום" המחייב אותה לעשות כן.

וביום יום הירדנים מקפידים הקפדה יתירה לבקר את ישראל על כל צעד ושעל ועל כל מהלך מדיני צבאי או אחר, מגנים אותה בכל פורום בינלאומי, מזדהים עם רוצחי היהודים הערבים באשר הם, ורחוקים מאד מלשדר רצון ביחסים קרובים ו/או חמים, רחוק מאד מאד מזה.

המקומם ביותר לעניות דעתי הוא יחס הפטרונות שלא לומר אדנות ו"בעלות" אותו מפגינה ירדן בכל הקשור עם הר הבית. ההיגד "הר הבית בידינו" נשמע כבדיחה טפלה כאשר מביאים בחשבון את הכניעה הסדרתית של מנהיגינו לכל גחמה ודרישה ירדנית. דע עקא שדרישות אלו , המושמעות חדשות לבקרים, מלוות לא פעם באיומים!!

קראתם נכון- א י ו מ י ם!! ה"ממלכה" הזו שכולה על כרעי תרנגולת, השסועה בתוכה, בה מיעוט שולט על הרוב, הנעדרת תעשייה של ממש, החסרה מים, טכנולוגיה, ואף צבא של ממש- היא מאיימת עלינו.  האיומים מגוונים- החזרת שגריר, "פגיעה חמורה" ביחסים, הפסקת "שיתופי הפעולה" (שאינני מצליח להבינם כלל...) ועוד.

והמוזר והמחריד הוא ש"מנהיגינו" נכנעים פעם אחר פעם לאיומים האלה שמאחוריהם לא מסתתר שום דבר ממשי.

למעשה- לירדן תלות קיומית בישראל. לירדן תלות כלכלית משמעותית בישראל- סחורות,גז,מים, טכנולוגיה, פיתוח חקלאי- כל אלה מרימים את הירדנים לגבהים בהם לא חלמו אי פעם להיות. ישראל משמשת מעבר יבשתי בטוח ומהימן לסחורות מן הירדנים ואליהם,ועוד ועוד...

אך החשוב מכול הוא שישראל החזקה על נוכחותה הצבאית לאורך הגבול מהווה משענת ומעין תעודת ביטוח למשטר בירדן. עצם הידיעה שהצבא הישראלי, מנצח ששת הימים,יחסום כל ניסיון לפורענות ולחימה משמשת גורם מייצב למשטר ולמלך בראשו. זהו סוד גלוי אותו יודע כל טירון פוליטי, קל וחומר מנהיגים באזור ובעולם.

מנין אם כן שואב ה"מלך" הירדני את כוחו להעיז פנים כלפינו, לדרוש דרישות, לאיים באיומים, להציב תנאים ולנופף ב"כוח" פוליטי, מדיני או צבאי- כולם מדומים ואינם קיימים במציאות?

ניחשתם נכון- מאיתנו! התנהגות רופסת המשדרת רפיון וחולשה, כניעה לא מוסברת לכל גחמה, וויתור למעשה על ריבונות ושליטה בהר הבית בצירוף מלל נרפה ומסרים מתרפסים- כל אלה מביאים את המלך עבדאללה שכל קיומו על בלימה להעיז פנים. כך עלה בידי "מנהיגינו" להפוך את הנייר הדהוי לנמר שואג , למרותו הם ממהרים לסור.

ובדומה לסוגיות כאובות נוספות, את הרעה אנו מביאים על עצמנו, או ליתר דיוק- "מנהיגינו" הלוקים מאד בביטחון , חזון ויכולת אמיתית להנהיג, מכניסים אותנו פעם אחר פעם לתזזית מחלישה ומרגיזה הפוגעת במורל הלאומי ושוחקת את הביטחון הלאומי.

חבל, או אולי זו לשון המעטה.....