אם תרצו אין זו הדתה!

ד"ר רון בריימן , ה' באב תשע"ז

עצמי

מתוך הרגל ושמרנות, שנת הלימודים בישראל נפתחת ב- 1 בספטמבר ומסתיימת ב- 20 או ב- 30 ביוני.

מנהג זה מותיר מספר בלתי קבוע של ימים בין גמר החופש הארוך (יולי + אוגוסט, ובבתי הספר התיכוניים גם חלק מיוני) לבין חופשות חגי תשרי, ואז שוב משתבש סדר יומם של התלמידים ושל הוריהם ושל המשק כולו, עד אחרי החגים. בחלק מהשנים מתארך החופש הארוך ממילא בחודש נוסף.

גם אם נשלים לפי שעה עם אורכו המוגזם של החופש הארוך, ניתן לייעל את המערכת על-ידי פתיחת שנת הלימודים ביום א' באלול במקום ביום 1 בספטמבר. שינוי כזה יותיר חודש לימודים שלם ורצוף בין תחילת שנת הלימודים לבין ראש השנה, ויאפשר הוראה סדירה ומשמעותית הרבה יותר מאשר במצב הנהוג כיום.

כמובן ששינוי זה יצריך לקבוע את סיום שנת הלימודים ביום ל' בסיוון (או כ' בו), במקום ביום 30 ביוני (או 20 בו). במלים אחרות, החופש הארוך יתקיים בחודשים תמוז ואב במקום בחודשים החופפים כמעט, יולי ואוגוסט. חום יולי-אוגוסט אינו גבוה ואינו נמוך מחום תמוז-אב, ומזג האוויר אינו יכול לשמש תירוץ לפסילת ההצעה. גם מי שירצה לנסוע לחו"ל במהלך החופש הארוך לא ייפגע.

לרעיון זה צפויה התנגדות משני כיוונים. האחד הוא ארגוני המורים שיזדרזו לבדוק האם הם יקופחו כתוצאה מיישום ההצעה. מכיוון שהחודשים תמוז-אב מונים 59 ימים ואילו החודשים יולי-אוגוסט מונים 62 ימים, כל ההפרש הוא 3 ימים בלבד.

הפתרון הטוב ביותר הוא תרומה של ארגוני המורים לטובת כלל הציבור והמשק, ויתור על 3 ימים אלה. ואם יתעקשו על קוצו של יוד וקוצו של יום, ניתן "להחזיר להם" ימים אלה, למשל בין יום כיפור לסוכות. י"א-י"ג בתשרי.

הכיוון האחר שממנו צפויה התנגדות הוא של מי שיזדעקו ויראו בלוח העברי "הדתה", שומו שמיים. אבל כידוע לכל, גם מי שיטענו כך חוגגים את ראש השנה ביום א' בתשרי, את פסח ביום ט"ו בניסן, וכן הלאה. מעבר לשמרנות ולהתנכרות, אין סיבה אמיתית להתנגד לחודש לימודים רצוף, חודש אלול, במקום חודש ספטמבר מקוטע ובלתי יעיל.

על כן, יש להציב אתגר בפני שר החינוך: לשפר את שנת הלימודים באמצעות פתיחתה במועד הגיוני יותר, כאשר יישום ההצעה אינו עולה כסף ומחייב "רק" להתגבר על שמרנות והתנכרות מיותרות ובלתי מוצדקות.

אם תרצו אין זו הדתה!