הרב"ט האסטרטגי

הבעיה היא לא במגנומטר- אלא בהתנהלות סביבו. אותו זגזוג, הוא שמהווה פגיעה בביטחון הלאומי ובמעמדנו האזורי. 

ארז וינר , ה' באב תשע"ז

ארז וינר
ארז וינר
צילום: Yossi Zeliger/Flash90

בשבועות האחרונים געשה המתיחות במדינה סביב אירועי הר הבית. 

ההתרחשויות וההתנהלות סביבם, הזכירה לי מונח שהיה שגור בפיו של מפקדי לשעבר תא״ל גל הירש על ה׳רב״ט האסטרטגי׳.

משמעות הביטוי, הינה שבמציאות המורכבת באזורנו לארועים טקטיים יש נטייה להפוך לאסטרטגים במהירות הבזק ומכאן חשיבות פעילותו של כל לוחם ומפקד בסיור או במחסום. 

בשבועות החולפים חזינו בשני מקרים שכאלה. 

הראשון, התנהלותם של לוחמי מג״ב בעמדה בסמוך לשער האריות. מבלי להכיר את הפרטים לעומקם ומבלי לפגוע בזכרם של הנופלים,  אומר רק שהצפייה שלנו כמפקדים היא שמפגש בין שלושה מחבלים לא מיומנים לכוח לוחמים שלנו יסתיים בצורה אחרת וראוי שזה המסר שנעביר לפקודנו. 

האירוע השני, הוא תקיפת מאבטח השגרירות בירדן שהסתיים במותם של שני אזרחים ירדנים, אחד מהם כפי שפורסם לא מעורב בארוע.

גם כאן, במגבלת הזהירות הנדרשת ומאחר שהמידע המצוי בידי שאוב רק מאמצעי התקשורת, אומר רק שמצופה ממאבטח מוכשר ומיומן שלא להיקלע לסיטואציה שכזאת ובמידה וזו התרחשה להגיע לתוצאה טובה יותר. אני סמוך ובטוח שמפקדיו ישכילו לתחקר ולטפל בארוע טוב יותר מאותה תמונת חיבוק בידי ראש הממשלה.

עד כאן לגבי האירועים הטקטיים שהפכו באחת לאסטרטגים. העניין האחר הוא התנהלות הדרג המדיני לאחר הארועים. 

אני מבקש להתרומם מהדיון שמוצה עד תום בעניין המגנומטרים ולעסוק באופן ניהול המשבר. 

מהרגע הראשון היה ברור שבשל רגישותו של הר הבית ועל רקע התרחשויות אחרות בזירה הפלסטינית, הארוע הנקודתי יהפוך מהר מאוד לארוע אזורי. 

חוכמת הניהול של ארוע שכזה דומה למשחק שחמט. העניין הוא לא מה תעשה בצעד הקרוב, אלא בחשיבה ותכנון מה יהיו צעדי הנגד של יריבך וכיצד תגיב להם. 

מנצח במשחק השחמט מי שחושב ומתכנן נכון ורחוק. 

הכלים שבידי הקבינט המדיני בטחוני בארוע שכזה, הם עמדת גופי הבטחון השונים, המועצה לבטחון לאומי (שאחת ממשימות היסוד שלה היא תכלול עבודת המודיעין והכנת דיוני הקבינט) וניסיונם של החברים בו. 

גופי הבטחון יתנו תמיד את עמדתם המקצועית כפי שסבורים העומדים בראשם. עמדה זו נסמכת על מידע, הערכה ונסיון אישי. 

מאחר ומדובר בהערכה, אין היא נסמכת על מדע מדוייק וגם בתוך הגופים עצמם יש מחלוקות ועמדות שונות בנוגע לאותה סוגייה. לאור העובדה שמדובר בגופים הירארכיים, תוצג לבסוף עמדת העומד בראש אותו גוף, לעיתים עם הסתייגויות שונות. חריג במציאות זו הוא ראש אגף המודיעין שבתוקף מעמדו כ׳מעריך הלאומי׳ הוא רשאי וחייב להציג את עמדת הגוף בראשו הוא עומד גם אם היא שונה מעמדת הרמטכ״ל (ארוע נדיר למדי אני חייב לציין). 

הקבינט מחוייב לשמוע ולדון בהערכות המוצגות לו, הוא אינו חייב לקבלם. מה גם שלעיתים מדובר בהערכות סותרות של הגופים השונים שרואים כל אחד את הארוע מנקודת מבטו ולאור תחום אחריותו. 

אתן דוגמא, בתקופה בה כיהנתי כקצין האג״ם של אוגדת יהודה ושומרון, תחת פיקודו של הרמטכ״ל הנוכחי, התגבשה תפיסת הפעלה ללחימה בטרור, תפיסה שהוכיחה את עצמה בהדברת גל הטרור שהחל בשנת 2000 (גם אז התרוץ היה הר הבית). 

חלק מאותה תפיסה, לצד הפעילות נגד מבצעי הטרור ומממניהם, הייתה הקלות לאוכלוסייה הכללית, בהתאמה למצב הביטחוני באזור. השב״כ בכל הדיונים ברמות השונות התנגד להקלות ולהיתרי התנועה והעבודה.

ההתנגדות לא נבעה מפחדנות או ממודיעין שונה מזה שהיה בפני צה״ל, היא נבעה מנקודת המבט והחשיבה ומתחומי האחריות השונים של כל ארגון.

השב״כ אמון על סיכול טרור וככזה, ריבוי מחסומים ומיעוט תנועות מסייע במשימתו. לצה״ל כריבון בשטחי יהודה ושומרון, אחריות גם על כלל האוכלוסייה, כולל על תעסוקתם ובריאותם ( באופן עקיף כמובן באמצעות המנהל האזרחי). מבלי להכנס לדיון בסוגיה האם כך זה צריך להיות, זו בפועל אחריות הצבא ולכן בתחומי יהודה ושומרון, תפיסת עולמו רחבה מזו של עמיתיו מהשב״כ. 

כך בנוגע לעמדת המשטרה בענייני ירושלים. למשטרת ישראל אחריות כוללת על שמירת הסדר הציבורי והבטחון בירושלים בכלל ובעיר העתיקה והר הבית בפרט. מכאן שעמדתה בנושא זה רלוונטית יותר משל שאר הארגונים. 

בדיוק לשם כך הוקמה המועצה לבטחון לאומי וחוקק חוק המל״ל לפני כעשור. הכוונה הייתה ליצור גוף בטחוני מדיני שיורכב מבוגרים מנוסים של כלל זרועות הבטחון ומומחים חיצוניים. גוף שיוכל לתכלל את עמדות הגופים השונים ולהציג בפני הקבינט תמונה רחבה ככל שניתן, כולל השלכות אפשריות לכל קו פעולה שייבחר.  מעין מחשב על שמסייע לתכנון מהלכי משחק השחמט האסטרטגי. 

להחלטה על הצבת המגנומטרים (אי אפשר בלי לדבר עליהם כלל בימים אלו), יש סיבה טקטית מיידית לשיפור תהליך הבידוק הבטחוני. יחד עם זאת, בתכנון נכון מחוייבת ההבנה מה ההשלכות האפשריות וכיצד נערך להם. 

אינני אומר שההחלטה לכשעצמה מוטעית, אני מבקש להדגיש את הצורך לחשוב קדימה ובעיקר להמנע מהזגזוג שחווינו בשבוע החולף. 

הבעיה היא לא במגנומטר- אלא בהתנהלות סביבו. אותו זגזוג, הוא שמהווה פגיעה בבטחון הלאומי ובמעמדנו האזורי. 

כבר אמרו חכמים: ׳סוף מעשה במחשבה תחילה׳...

משפט זה מעולם לא היה כה נכון כמו בהתנהלות האחרונה. אז מה היה לנו כאן, ארועים טקטיים שהופכים לאסטרטגים. צורך לתכנן קדימה ולחשב מהלכים ולא לקבל החלטות מהבטן

ובעיקר, חוסר בגוף חזק, מקצועי וסמכותי שיהווה כלי עזר בידי מקבלי ההחלטות. השאלה לסיום היא האם נשכיל ללמוד לפעם הבאה. כבר אמר מי שאמר: ׳טיפש לומד מנסיונו שלו, חכם לומד מניסיונם של אחרים׳...

שבת שלווה ושקטה לנו ולכל בית ישראל.