חופש גדול – זמן לחופש גדול!

במקום לקטר כל היום על הילדים שבבית שלא עושים כלום ובשנייה שהם הולכים לרדוף אחריהם, יש לכייל מחדש את "אמא פולניה" ולאפשר לילדים להאמין בעצמם.

שאול דה-מלאך , י' באב תשע"ז

דעות שאול דה מלאך
שאול דה מלאך
צילום: תנועת הנוער עזרא

חופש, הוא מושג מתעתע. כולם אוהבים לדבר על הקושי בעבודה ועל הצורך בחופש, אבל מעטים מממשים אותו.

ייתכן וזהו סוג של ווורקוהוליקיות  ישראלית, מזוכיכם עברי שלקח משהו מ"אמא פולניה" – מדברים על חופש, אבל לא מפסיקים לעבוד. כבר שנים ממוצע שעות העבודה של העובד הישראלי גבוהה עשרות מונים ממקבילו בoecd.

כל זמן שזה נוגע רק לעבודה, ניחא. אבל המנגנון הזה הולך ומחלחל לחלקים נוספים של חיינו, וכשהוא מגיע שלוקחים אותו, הוא מפסיק להיות ההומוריסטי והופך להיות הרה אסון בשדר שעובר לחינוך, לילדים, לנוער.  זו הסיבה שרבים חשים שהם צריכים חופש כדי להתאושש מהחופש (ובעיקר אחרי החופש הגדול)...

מה הרסני במנגנון זה ומה ניתן לעשות עמו? הפתרון לכך מצוי בשדרוג ה"מנגנון הפולני".

בקיץ, מגיעה שעתם הגדולה של תנועות הנוער, מחנות, קייטנות וכלל עולם החינוך הבלתי פורמאלי.  המושג המרכזי עליו מושתת עולם החינוך הבלתי פורמאלי נקרא "מורטוריום". מורטוריום במובנו המילולי הוא "עיכוב, השהייה". הוא משמש בעולם הלא פורמלי תיאור של מרחב פעולה, מרחב של טעות. יצירת עולם מוגן שבו מותר ואפשר לטעות. "מרחב הטעות" הוא מרכיב התפתחות פסיכולוגי קריטי בהתבגרותו של כל אדם. אך היכולת של ילד לטעות היא בבואה של השדר אותו הוא מקבל מהוריו.

כאן, המנגנון הפסיכולוגי המתואר לעתים קרובות מחבל בתהליך. הורים ששולחים את ילדיהם למחנות קיץ, אך מתקשרים כל חצי שעה לבדוק מה שלומו, לא מאפשרים לו לצמוח. כשנער מטייל לבד במרחק שעות מהבית, הוא מקבל משהו ששום שיעור בבית ספר לא ייתן לו. אבל כשילד יוצא למחנה ולמחרת מקבל ביקור מהוריו, משהו ב"מרחב הטעיה" מתעקם. משהו בביקור מעביר לו מסר סמוי שהוא לא באמת יכול להסתדר לבד. הילד קולט, ומפנים (זו הסיבה שביטלנו השנה את ביקורי ההורים במחנות).

במקום לקטר כל היום על הילדים שבבית שלא עושים כלום ובשנייה שהם הולכים לרדוף אחריהם, יש לכייל מחדש את "אמא פולניה" ולאפשר לילדים להאמין בעצמם. להבין שחופש הוא הזדמנות לחופש, וניתן לפתח בו מרכיבים אישיותיים – פסיכולוגים שלא יכולים לצמוח בשיגרה, במסגרת.

החופש הגדול חייב להיות זמן שבו מתאפשר חופש גדול באמת. חופש חייב להיות עם גבולות ובמידה, אך ללא חופש אין עצמאות. הורים, שחררו את ילדיכם, תנו להם לצמוח, תנו להם לגדול, תנו להם חופש גדול. שדרו להם שהם יכולים להסתדר לבד. אם נדע להפנים את "מרחב הטעות" ייתכן שמרחב זה ישפיע חזרה  גם על תחומים נוספים, ובמקום לנסות להיות כל הזמן בכל המקומות בו זמנית, נדע כחברה לייצר מרחבים שונים, ולצאת כולנו לחופש גדול.

הורים, תנו לילדכם חופש גדול.